פציעות סקי – איך נמנע מזה ???

 

ד"ר דוד מורגנשטרן, אורתופד מומחה, "אורתוספורט" המרכז לרפואת ספורט

סקי הינו ספורט חורף בו משתתפים מעל ל- 200 מיליון איש בכל העולם. סקי הינו אחד ממקצועות הספורט עם שיעור גבוה יחסית של פציעות במבוגרים. שעור הפציעות במהלך סקי מוערך בכ- 3 פציעות על כל 1000 ימי סקי! בסקירות אפידמיולוגיות שונות מדווח על כ 1-2 מליון פציעות סקי בשנה! 
למרות האמור, וללא קשר עם הנתונים הסטטיסטיים לאוכלוסיה הכללית, על פי רוב בעזרת הכנה פיזית וטכנית נכונה, אנו מסוגלים ליהנות מסקי במשך שנים רבות וללא פציעות (אך תמיד צריך קצת מזל...) 
 

מהן פציעות הסקי השכיחות ומדוע?

בעבר, הפציעות לשוקיים היוו חלק ניכר מהפציעות; במהלך 20 השנים האחרונות, חלה ירידה משמעותית בשברים בשוקיים וקרסוליים, זאת בשל פיתוחים טכנולוגים בעיצוב המגפיים ובמנגנון הקושר אותן למגלשיים (binding). שיפורים אלה ביחד עם תחזוקה נאותה של הציוד, מביאים לציוד בטוח יותר וידידותי יותר למשתמש. כדאי לזכור, שחלק נכבד מאיתנו שוכר את ציוד הסקי באתר ובדרך כלל נהנה מציוד מודרני ומתוחזק היטב. 

נפילות הינן הסיבה הכי שכיחה לפציעות סקי והן גורמות בין 75-85% מהפציעות; התנגשויות עם עצמים דוממים כגון עצים, סלעים וכו/ ביחד עם התנגשויות עם גולשים אחרים, מהוות גורם לעוד כ- 11-20% מפציעות סקי; ותאונות הנגרמות ע"י הרכבל, מביאות לעוד 2-9% של הפציעות. 

ע"פ מחקרים אפידמיולוגים, שכיחות רוב פציעות הסקי הן, בסדר יורד, נקעים ומתיחת רצועות, שברים, שפשופים וחתכים, ופריקות מפרקים(כתף, מרפק). בעוד שהשיפורים הטכנולוגים והתחזוקה בציוד ובאתרי הגלישה, הורידו את השכיחות היחסית של שברים, כיום עדיין שיעור הפציעות הינו משמעותי ביחס לענפי ספורט אחרים. אחת הפציעות הכי שכיחות בימינו הן פגיעות ברצועות של הברכיים. 

מחקרים רבים הראו כי הפציעה הכי שכיחה בברך הינה נזק לרצועה הפנימית (מדיאלית) MCL 
(medial collateral ligament). פגיעה זאת עלולה להתרחש בנפילות בהן ישנה תנועה סיבובית ואיטית של הברך. הרוב הגדול של פציעות אלה מטופלות באופן שמרני, קרי, בחבישה או בסד מתאים, ללא צורך בטיפול ניתוחי. 
אם מהירות הנפילה ואנרגיית החבלה גבוהה יותר, תיתכן פגיעה של הרצועה הצולבת הקדמית ACL. במקרים אלה, בשונה מהמקרה הקודם, לאחר אבחון ושיקום ראשוני של מספר שבועות, יש לשקול טיפול ניתוחי לשחזור הרצועה. ניתוחים לשחזור הרצועות הצולבות נעשים כיום באופן שגרתי והם מאפשרים, על פי רוב, חזרה לפעילויות ספורט באופן מלא; הבעיה העיקרית בניתוח שחזור רצועה צולבת אינה רק טכניקת הניתוח או מיומנות המנתח, אלא בעיקר תכנית שיקומית ממושכת של 6-9 חודשים! חשוב להזכיר כאן כי התהליך הממושך הזה מהווה אתגר הן במישור הפסיכולוגי והן במישור הגופני עבור המטופל. 

שברים של עצמות ארוכות כגון זאת של הירך או של השוק, עלולות להתרחש בהתנגשויות ובנפילות בעלות אנרגיה גבוהה ואצל ספורטאים מבוגרים יותר, עם עצמות חלשות יחסית. לעיתים קרובות מחייב ניתוח לקיבוע השבר או קיבוע בגבס לפחות ל- 6 שבועות. 

פגיעות של הגפיים העליונות מהוות כ 30-40% מכלל הפציעות בסקי. המקום הכי פגיע בגף העליון הוא האגודל: שכיחות הפגיעה ברצועה המחברת את בסיס האגודל בצידו האולנארי (הפנימי) (UCL - ulnar collateral ligament), מתקרבת לזאת של הפגיעה ברצועה הפנימית של הברך (MCL). פציעה זו מתרחשת כאשר הגולש נופל על היד תוך כדי שאוחז את ידית המקל, בדרך כלל עטופה ונעולה ברצועה (שהמקל לא יאבד), האגודל נדחף בחזקה כלפי חוץ (ישור יתר) ועלול למתוח או לקרוע את רצועת ה- UCL.

פריקות כתף עלולות להתרחש בכל נפילה צידית כאשר היד נותרת לאחור ולמעלה, והן מחייבות שימוש במקבע ולעיתים בשלב מאוחר ניתוח שחזור למניעת פריקות חוזרות בכתף. 
 

גולשי סקי טריים – סיכון יתר? "תסמונת היום הראשון"

נתון מעניין ממחקר הנעשה בסקוטלנד אשר חקר במשך 3 עונות חורף את שיעור הפציעות אצל גולשים לא מנוסים ("תסמונת גולשי היום הראשון"), מצא כי אוכלוסיה זאת נמצאת בסיכון יתר לפציעות באופן משמעותי מאלה היותר מנוסים בשיעור של פי 2 יותר! כ"כ נמצאה גם שכיחות יתר בקבוצות גיל מתחת ל 17 ומעל לגיל 26. לכן הוסק כי האוכלוסייה הנ"ל חייבת להילקח בחשבון לצורך בניית תכניות לימוד ותרגול בפועל יחד עם הסברה מתאימה לגבי המגבלות הנובעות מחוסר ניסיונם. 
 

השפעת סוג הסקי על פציעות - סנוובורד לעומת סקי:

קיימים הבדלים טכניים מהותיים בין הסקי לסנוובורד (Snowboard). בעוד שהאחרונים נפגעים פחות בגפיים התחתונות, הם נפגעים בגפיים העליונות בשיעור של פי 3 מאשר גולשי הסקי הקונוונציונאלי! גם שיעור הפציעות עקב התנגשויות גבוה בהרבה מזה של גולשי הסקי. סנוובורד מחייב ציוד מיגון מתאים לברכיים ולידיים וכן הכנה שונה מתוכנית סקי במורד. 
 

מהו הסוד, אם כן, לטיול סקי מוצלח ומהנה?

על מנת להפחית את הסיכון היחסי של תסמונת "הגולש של היום הראשון" ושל פגיעות נוספות הנובעות מחוסר ידע והכנה, מומלץ: 

• בטרם הנסיעה, מומלץ להתכונן ולבצע אימוני כוח, גמישות וסיבולת של שרירי הגפיים התחתונות, בטן וגב תחתון

• למי שאף פעם לא גלש וגם לאלה שגולשים אחת לכמה שנים, מומלץ אימוני סקי בסביבה מבוקרת ותוך כדי לימוד ושיפור הטכניקה על ידי מדריכם מוסמכים (למשל אתר הסקימולטור)

• הכרת הציוד והתאמתו למידות וליכולות האינדיווידואליות של הגולש (בחנות ההשכרה !!! ולא להפריז ביכולת ובמיומנות)

• טרם היציאה יש לוודא תקינות הציוד, במיוחד של מנגנוני השחרור של המגף מהמגלשיים.

• באתר הסקי יש להישמע להוראות מזג האוויר והשלג.

• יש לגלוש על פי המהירות והמסלול המתאים ליכולת האישית של הגולש.

• יש להפסיק את הגלישה עוד בטרם העייפות מהווה גורם מגביל. עייפות הינה הגורם העיקרי לחוסר זהירות, נפילות שטותיות, במיוחד ביום האחרון לחופשה כשרוצים להספיק. 
  
  תכניות מובנות ומבוקרות על ידי מדריכי כושר וסקי, עשויות במידה רבה למנוע פציעות ולהוסיף הנאה לחוויית הסקי. יחד עם זאת, לאחר הפציעות חשוב להיוועץ ולקבל טיפול על ידי האנשים המתאימים והמוסמכים לכך, על מנת למנוע התפתחות של מצבים כרונים ופציעות בלתי הפיכות. 
  
  על אף האמור כאן, ענף ספורט זה גדל ומתרחב בשנים האחרונות גם בקרב הישראלים המבקשים "לטעום" קצת משכננו הרחוקים באירופה, שם בגילאים רכים של הגן נחשפים ילדי צרפת, איטליה, שוויץ ועוד, לספורט חורף ייחודי זה.