להעז ולהצליח - מועדון הבית שלי - עתידה אריה

 

עתידה נבחרה לספורטאית השנה לשנת 2005. עתידה אדריכלית, בת 55, רצה, רוכבת ומצטיינת בפילאטיס.

את דליה קולדהם, בעלת "הסטודיו של דליה", אני מכירה עוד מהתקופה שהעבירה שעורי מדרגה בפארק המים ברעות, לפני כ-10 שנים. כבר אז נהניתי מאד מהשעורים שלה. השעורים הופסקו בשלב מסוים, ואני התחלתי לנדוד בכל חוגי ההתעמלות לנשים במכבים-רעות. אולם, לא מצאתי את מקומי, והספורט גווע מעצמו...

בסוף שנת 1999 עברתי תאונת דרכים חזיתית, אשר ממנה יצאתי עם 4 צלעות שבורות, חוסר עקביות בפעימות הלב, וכמובן מכות יבשות למכביר. הצלעות התאחו במשך הזמן, אולם הכאבים לא פסקו, אלא גברו. כאבים זוחלים בכל הגוף. במשך כ- 6 שנים התרוצצתי בין הרופאים, לנסות את כולם , למצוא מרפא לכאבי, אך לשווא. בינתיים,עליתי במשקל, לא העזתי לזוז מרוב כאבים. שריפת קלוריות בטוח לא הייתה פה... יום אחד, בביקור אצל רופא חדש, הוא טען שקיבלתי בעקבות התאונה, מחלה עם שם מוזר פיברומיאלגיה, ואין מרפא ממנה. "מתנה" לכל החיים...

לא הרמתי ידיים. בדקתי באינטרנט, ונאמר שם שלפעמים התעמלות יכולה לעזור. מחוסר ברירה, החלטתי לעשות מעשה, ובינואר 2005 פניתי לדליה. מאז אני פה. הסטודיו הפך להיות בית שני שלי, אני מבלה בו 6 פעמים בשבוע. מאז השלתי 11 ק"ג, הגוף הפך להיות גמיש, אוכלת נכון, נושמת נכון, ואפילו מחזיקה את הגוף בהליכה, עמידה וישיבה, תוך מודעות לגוף שלי. עושה הרבה ספורט ומרגישה מצוין. איכות חיים. ממש קשה להכיר אותי.

אמנם, המחלה מופיעה מפעם לפעם, אולם היום יש לי כלים להתגבר עליה, או לפחות, להחליש את הכאבים. החיים חזרו אלי, ואני אסירת תודה לדליה על מסירותה לעבודתה, לדרך שלה ללמד מבט אחר על החיים,תמיד מבט חיובי, ולאווירה האישית מאד של הסטודיו, מה שגורם לי להגיע בשמחה, כמעט כל יום במשך השבוע, כדי לעבוד קשה.

הסטודיו מספק מגוון פעילויות, לפעמים גם פעילויות מיוחדות, וממלא את זמני בצורה חיובית , גם גופנית וגם נפשית. תודה גם לכל שאר המדריכות, יפית ומוניק, המסורות לנו כל כך, וכמובן, כל הבנות (וגם אבנר) בסטודיו, שנותנות תמיד חיזוקים חיוביים, להתמיד במשימה וגם ליהנות ממנה.

כיף להגיע ולהיות אתכם...

בידידות רבה,

עתידה אריה, מכבים