אלי קורח על תוכנית האימונים האישית

 

בסיומה של תוכנית אימון אישית שלקחתי אצל דליה שמעתי את דליה אומרת לי – "אלי, תוכל לכתוב משהו על התוכנית שעשית?". וכמו בתוכנית – דליה אומרת, אני מנסה לעשות. לכאורה זו יכולה להיות כתבה מלאה מספרים, תוצאות, מדידות זמנים, מעקב אכילה, קלוריות, משקל וכו/ וזאת כדי לתאר את התוכנית. אבל החלטתי ללכת בכיוון שונה, לאחר תוכנית כזו אתה מבין שהלקח העיקרי היא לא בפרטים אלא במכלול.
לפני כשלושה חודשים אשתי איקה ואני החלטנו שעלינו להצטרף לפעילות גופנית מאורגנת, כדי לרזות, כדי לחזק את הגוף ועוד המון סיבות הגיוניות שאני מניח שכולנו מכירים. אני רציתי לחזור לריצה בנוסף לרכיבות אופניים סדירות שאני מבצע במשך השבוע. מזה זמן ניסיתי לרוץ אך לא הצלחתי -דבר שבעברי הרחוק הצלחתי ללא כל קושי. אבל אז איקה ואני החלטנו – הולכים ביחד ונותנים גב ועידוד אחד לשני.
איקה הביאה אותנו לפגישה עם דליה. בפגישה דליה פירטה לנו את מתכונת התוכנית – מפגשי אימון שבועיים, לווי ומעקב אישי ומטלות אישיות בין המפגשים. הבנו שפה נעוץ ההבדל – כדי לעבור שינוי חייבים להיות שלושה מרכיבים – מאמן, מתאמן ורגע האימון. מרכיבים אלו חייבים לעבור התאמה במשך כל התהליך על מנת להגיע במשותף למטרות. ואם במטרות עסקינן – אז כמובן שלכל אחד מאיתנו הוצבו מטרות מדידות –איקה נדרשה להגיע לרכיבת אופני כושר רציפה של שעה, ואני בסיומה של התוכנית צריך לרוץ למרחק 10 ק"מ. נשמע פשוט – אבל ממש לא.
עוברים על שאלון אישי, קובעים תאריך לבדיקה ארגומטרית, משריינים תאריכים ויאללה מתחילים.
היום במבט לאחור אנו יכולים לראות ארבעה שלבים שעברנו בתהליך. השלב הראשון הוא עוד לפני שהגענו למפגש הראשון – איך אתה מתייחס לתהליך. קראנו לתהליך – "הקייטנה של דליה". מאחר ובנותינו בגרו החלטנו שהקיץ אנחנו משקיעים בעצמנו וזו הקייטנה שלנו, החלטנו להנות ככל שניתן כאשר התוצאות כבר יבואו מאליהן.
השלב השני – היו שלושת השבועות הראשונים. להכניס לסדר היום העמוס שלנו פעילויות כושר אישיות, מפגשי אימון בסטודיו, הקפדה על מילוי יומן אכילה. אני לא אשכח את המפגש הראשון עם דליה בשעה 6 בבוקר יוצאים לריצה קלה של 2.5 ק"מ, דבר שלא עשיתי שנים. אתה חוזר הביתה בתחושת מסוגלות, לא משנה מה הקצב, כמה קלוריות, אתה פשוט חוזר לרוץ, לאט אבל ביחד.
בשבועות הראשונים איקה שעדיין סבלה מכאבי ברכיים הופנתה לד"ר עדו ציון (שהתברר שגם הוא מבאי הסטודיו) שינתה את מתכונת האימון – במקום הליכות שגרמו לה ללחץ על הברכיים החלה ברכיבת אופני כושר. כמובן שגם בביקורה אצל ד"ר עדו ציון היא קיבלה מטלות ויעדים לביקור חוזר.
השלב השלישי הם כבר השבועות הבאים בתהליך. אתה כבר בתוך התהליך, מחוייבלמשימות, למעקב, אתה מרגיש שהמשקל יורד, לא בבת אחת אלא בדירוג, לפעמים עוצרים ואז ממשיכים. זהו השלב שבו חייבים להקפיד על ביצוע המשימות. אין את ההתרגשות של ההתחלה, עכשיו זה עבודה, נכנסים למצב של "טייס אוטומטי". מרחקי הריצה גדלים, במשך השבוע אני מצליח לרוץ 3 פעמים, ומוסיפים חצי קילומטר בשבוע. אני מתחיל לגרד את ה -7 ק"מ והנה זה קרוב, אני מאמין שנצליח לעמוד ביעד שקבענו.איקה כבר עוברת את ה-45 דקות רכיבה, היקפים משתנים, משקל יורד, אימוני פילאטיס משלימים את כל העבודה.
ואז מגיע השלב הרביעי. השלב שבו אנחנו עומדים לסיים את התוכנית, מסכמים תקופה, ומתארגנים להמשך. ברור לנו כי המשימה כעת להוכיח שזה נכנס לתוך סדר היום הרגיל. וזה השלב שבו עלינו לצאת מעולם ה"קייטנה של דליה" ולהוכיח שמדובר בשינוי שאנחנו אחראים עליו. כמובן שהיעדים שהשגנו בהתחלה הושגו, איקה משלימה שעת רכיבה באופני כושר, אני הצלחתי לרוץ 10 ק"מ וכמו כן התחלנו לשלב שחייה בפעילות השבועית.
 
כמובן שקבענו יעדים להמשך, ודליה ממשיכה ללוות בעצה, מעקב, בקרה – אבל האחריות המלאה היא עלינו.