top of page

רעב, דיאטות, בולמוסי אכילה ורגשות חרטה

 

 

"בטוח יש לי פגם במטבוליזם – אני תמיד רעבה".

"אינני בטוחה האם עלי להתייעץ עם תזונאי או פסיכולוג. לפעמים אני טורפת חבילת קרקרים בשניה, אני מרגישה שאני בהתקפי זלילה וזה מפחיד אותי".

"אני משתדלת לא להחזיק עוגיות בבית, מפני שכאשר הם שם, אני אוכלת אותם – יותר מדי מהם".

ליותר מדי אנשים, גם לאלו הפעילים, אוכל מהווה איום מפחיד. גם אצנים, חותרים, מחליקים, כולם מנסים להימנע ממנו. הם חשים ברעב כל היום וכשאינם מתגברים על יצר הרעב ואוכלים, צורת האכילה שלהם נוטה להיות מהירה, מוטרפת וללא שליטה. לכמה כאלה יש הפרעות אכילה אמיתיות אבל רובם פשוטרעבים, יותר מדי רעבים.

דליה קולדהם מהישוב מכבים, יועצת כושר ותזונה, אומרת כי להיות רעב כל הזמן איננו פגם באישיות. להיפך, רעב הוא דרכו של הגוף לבקש תדלוק. רעב הינו צורך פיזיולוגי חזק היוצר רצון חזק לאוכל.

לצערנו, מדגישה קולדהם, בחברה בה רזה זה IN , אנשים רבים לא ממלאים אחר הבקשה הפשוטה מתוך פחד שאוכל זה דבר משמין. עצם המחשבה על אוכל מכניסה אותם לפאניקה ולחץ: "אוי לא, אם אוכל, אני אשמין".

זאת לא האמת. אוכל, אחרי הכל, הוא דלק, ובעיות דוקא עולות כאשר אוכל נמנע ונחסך, כפי שקורה עם דיאטה קשוחה להרזיה, כשהרעב הופך לנורמה. התוצאה היא מצב פיזיולוגי בלתי מאוזן, הידוע לנו כהרעבה.

רעב הוא סבל שעמים רבים בעולם השלישי סובלים ממנו, שם יש עוני כבד ואין כסף לקנות מזון, רעב הוא מצב שעברו קורבנות מלחמת העולם השניה במחנות הריכוז ורעב גם נפוץ בקרב ספורטאים הרוצים להרזות. זה כולל מתאבקים, חותרים, רוכבי סוסים ועוד משתתפים בספורט הדורש משקל נמוך. כמו כן אתלטים שפשוט מאמינים שרזון זה יותר טוב, ונמצאים במשטר דיאטה להגיע למה שנדמה להם כשלמות. רעב הוא גם מצב שנמצאת בו "אוכלוסיית הדיאטות".

השאלה הנשאלת היא מהו מחיר ההרעבה? מה קורה לגוף ולנפש כאשר האוכל מוגבל והגוף נמצא בתת תזונה?

בשנת 1950 אנסל קייס (ANCEL KEYS) והצוות שלו מאוניברסיטת מינסוטה, חקרו את הפסיכולוגיה של הרעבה. הם בדקו בקפדנות 36 צעירים, גברים, בריאים, נורמלים בנפשם, אשר במשך 6 חודשים נתנו להם לאכול רק מחצית מהכמות הנורמלית (בדומה לדיאטת הרזיה או לאכילה אנורקסית). כ- 3 חודשים לפני תחילת הפרוייקט, בדקו החוקרים את התנהגותו של כל משתתף, את אישיותו ומנהגי האכילה שלו. לאחר מכן, אנשים אלו היו במעקב למשך 3 עד 9 חודשים בתקופת ההאכלה המחודשת.

כאשר משקל גופם ירד בכ-25% , החוקרים מצאו כי סימפטומים רבים, שהיו יכולים להתפרש כאנורקסיה או בולמיה, היו למעשה תוצאה של הרעבה. השינוי המשמעותי ביותר היה העליה הדרמטית בהתעסקות עם האוכל. המשתתפים, בדומה לאנשים הסובלים מאנורקסיה, חשבו כל הזמן על אוכל. הם דיברו על אוכל, קראו על אוכל, חלמו על אוכל ואפילו אספו מרשמים. הם העלו בצורה דרמטית את צריכת הקפה והתה, לעסו מסטיק בצורה מופרזת, היו מדוכאים ונתונים לשינויי מצבי רוח, הראו רגישות יתר, כעס וחרדה. הם נסגרו בתוך עצמם, לא "בא להם" לקיים יחסי מין וכמו כן איבדו את חוש ההומור שלהם.

רגליהם וידיהם היו קרות, הם חשו חולשה וסחרחורת, החלו לאבד שיער, רמת חילוף החומרים הבסיסית שלהם ירדה ב- 40% וגופם אימץ עצמו לחסוך באנרגיה.

האם שינויים אלו נשמעים לכם מוכרים? מניסיונכם או מאנשים שאתם מכירים?

במהלך המחקר מספר אנשים איבדו שליטה על אוכל. הם זללו כשהיתה להם הזדמנות. בתקופת ההאכלה המחודשת, רבים מהמשתתפים אכלו ללא הפסק – ארוחות גדולות שאחריהם המשיכו לחטוף בין הארוחות. כמה מהם אכלו עד תחושה של התפוצצות ואי נוחות, הרגישו בחילה ואחר כך הקיאו. צורת אכילה לא נורמלית זו נמשכה כ- 5 חודשים. עד החודש השמיני רוב המשתתפים חזרו למנהגי האכילה הסטנדרטיים שלהם. בהתחלה הם עלו במשקל כ- 10% ממשקלם ההתחלתי, אבל לאחר מכן, החלו לרדת במשקל ובהדרגה חזרו לקו משקלם הבסיסי.

מה אנו לומדים ממחקר זה? קולדהם מבחינה בשלושה דברים עיקריים:

  • התעסקות יתר בנושא אוכל היא סימן כי גופך רעב יתר על המידה. רעב יוצר צורך פסיכולוגי חזק לאכילה.

  • בולמוסי זלילה מקורם בהרעבה. אם אתם מוצאים עצמכם אוכלים בלי יכולת להפסיק, כנראה הגעתם למצב שאתם יותר מדי רעבים.

  • משקל הוא יותר מתוצאה של כוח רצון ושליטה. זאת אומרת, אם יורדים במשקל, גופך ילחם לחזור למשקל שמבחינה גנטית הוא הנורמלי עבורו.

אנו גם לומדים מכך, שמי שנמצא בדיאטת הרזיה, עד הגבלה לדרגה של חצי רעב הוא, סביר להניח, יעלה את המשקל שאיבד ועוד יעלה מעבר למשקל ההתחלתי. מכאן, שאם ברצוננו לרדת במשקל ולשמר את הירידה, עלינו להתרחק משולחן הארוחה כשאנו שבעים, אך לא מתפוצצים, וכשאפשר לאמר לעצמנו "אכלתי די, אני יכול לאכול עוד, אבל אני מעדיף שלא מפני שברצוני להישאר רזה".

קולדהם אומרת, כי יתכן שיעזור לך לדעת מה מספר הקלוריות שצריך לצרוך כדי לרדת במשקל או לשמור על משקל היעד. דרך פשוטה לעשות זאת, מציעה קולדהם, היא להכפיל את משקלך פי 22, כך תקבלו את רמת חילוף החומרים שלכם במנוחה.

(רמת חילוף חומרים או RMR ,היא כמות הקלוריות שגופך זקוק לו כדי להתקיים, להזרים דם, לנשום וכו´).

למשל, למשקל של 70 ק"ג, ה- RMR שלו יהיה בסביבות 1,540 קלוריות ליום. אם האדם פעיל "בינוני" צריך להוסיף לכך כ- 700 קלוריות לפעילות יומיומית (ללא ספורט או כושר מיוחדים). לכך יש להוסיף את הקלוריות שהוא "שורף" בפעילות ספורטיבית. למשל, אם אתה שוקל 70 ק"ג וצורך 1,540 קלוריות למחיה + 700 קלוריות לפעילות יומיומית + 300 קלוריות ל- 30 דקות של פעילות ספורטיבית של סיבולת לב-ריאה = 2,540 קלוריות הנך צורך כדי לשמר את משקלך. לצורך הרזיה, עלייך להוריד 20% ממספר קלוריות זה לכ- 2,000 קלוריות –כשהתרגום לזה הוא 600 קלוריות לארוחת בוקר, 700 לארוחת צהרים ו- 700 לארוחת ערב. זו דיאטת הרזיה!

בפעם הבאה שאתם נתקפים באכילה "מטורפת" ושואלים עצמכם "האם אני על סף בולמיה", עצרו לרגע, חשבו את כמות הקלוריות שאכלתם, קרוב לוודאי שתמצאו שאתם בגירעון ענק.

זהה ודע את כוחו של הרעב – ואל תגיע למצב של להיות יותר מדי רעב!

הסטודיו של דליה קולדהם

עקבו אחרינו
בואו אלינו
  • Whatsapp
  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

כתובת: פשוש 368 מכבים, מודיעין מ"ר

טלפון: 054-4615166

מייל: dalia@daliastudio.com

שעות פתיחה:
א-ה: 6:00-22:00 ו: 6:00-16:00

 2022 הסטודיו של דליה קולדהם  ©

bottom of page