החיבור המושלם בין אהבה לריצות למרחקים ארוכים, השילוב בין הרץ הבודד לקבוצה והחיבור אל הנופים המרהיבים של צפון הארץ

 

מתאמנים יקרים, חזרתי אתמול בבוקר ממרוץ של 24 שעות, אך מרגיש כאילו התנתקתי מהעולם לחופשה ארוכה של 24 ימים. בחופשה זו חוויתי כל כך הרבה רגשות מעצימים שכל מה שאני חושבת זה שאני לוקחת את כל חברי הסטודיו ובעיקר את בנות הסטודיו המדהימות שלי בשנה הבאה למרוץ הזה.
אז חברות מתאמנות אנחנו מתחילות להתאמן ואף אחת לא יוצאת מזה! מי שחושבת שזה גדול עליה תוכל לקחת חלק גם באירגון, בליווי על אופניים, בנהיגה בג/יפ מלווה. מי שחוששת מהריצה, שלא תחשוש! התווי לא יותר קשה מהטבע הסובב אותנו ואפשר ללכת/לרוץ, אפשר לחלק בין הבנות קטעים בדרגות קושי שונות לפי התאמה אישית.   המרוץ נמשך 24 שעות למרחק של 215 ק"מ בתנאי שטח יפהפיים ומגוונים שהתחילו באתר האריה השואג בתל חי והמשיכו לאורך הנופים של עמק החולה, הכנרת, בקעת בית נטפה, הרי מנשה ועמק יזרעאל והסתיימו בישוב הקהילתי תמרת. המרוץ שהתחלק ל-24 מקטעים בני 5 עד 14 ק"מ, השתתפנו 8 רצים, חברים ממכבים רעות. כשאנו מתחלפים לאורך המסלול וכל אחד מאיתנו רץ 3 מקטעים.
מרוץ הר לעמק מהרגע הראשון שאתה נכנס אליו, מהרישום באינטרנט, קריאת האתר שלהם, אתה מבין שיש מאחורי זה אנשים "המשוגעים לדבר". אנשים העובדים ללא מטרת רווח במטרה לקדם ריצות למרחקים ארוכים וחיבור של האדם לטבע ואיכות הסביבה. מטרת קבוצת המארגנים היא להפעיל את מרוץ השליחים "הר לעמק" בכל שנה, בליל הירח המלא הראשון שלאחר פסח. הרעיון הוא לשתף את משתתפי המרוץ עם אהבה לריצות למרחקים ארוכים, התאמה לדרגות קושי שונות, כל אחד על פי מידתו, שילוב בין הרץ הבודד לקבוצה וחיבור אל הנופים המרהיבים של צפון הארץ. הר לעמק פועלת כעמותה ללא מטרת רווח ובנוסף אליהם פועלים מאות מתנדבים, רובם תושבי הישוב תמרת ועוד רבים אחרים שתורמים מזמנם הפנוי חודשים ארוכים לפני המרוץ, וביום המרוץ עצמו. בזכותם הפך הרעיון למציאות.
אצלנו בסטודיו מי שהפך השנה את הרעיון למציאות הוא בני לוי, אשר לקח על עצמו לארגן עבורנו את כל הלוגיסטיקה המסובכת, טיפל ברישום, דאג שאנו מעודכנים בכל החוקים והציוד הנדרש, אירגן אימוני הכנה ומפגשי הסבר, חילק תפקידים והיה לרוח הנושבת בגפינו. תודה לך בני!

 

בני כותב לחברי הקבוצה:

שלום חברים,
זהו, אחרי חודשים של הכנות, מחשבה, תאומים ונדנודים זה נגמר.
השרירים עוד קצת מתוחים (לפחות שלי), מקלחות בשרשרת, השכמות חטופות לאחר נמנום קצרצר, זינוקים, המתנה לסיום של החברים לקבוצה, והדילוג להתחלת הקטע הבא עדיין יושבים חזק בזיכרון ולא מרפים. זיכרון מתוק.
פגשנו מרוץ מאורגן ומודגם להפליא (הכל בהתנדבות), פגשנו את ארץ ישראל היפה (נוף ואנשים), אנשים שהם חברים לספורט מדהים שנקרא ריצת שטח. מדהים, לא?
עוד חוויה נוספה למאגר החוויות הספורטיביות.
אני רוצה להודות לכולכם על השותפות, הנכונות להתמודד עם החששות והפחדים ולהרים אירוע קבוצתי מהנה ועוצמתי.
תודה למיכל על תיאום הלינה והאוכל. את עושה זאת במקצועיות ונאמנות (ותודה גם לעידו שייעץ לך). תודה לדליה על החסות של החולצות.
תודה גדולה לשוקי ואלי על הרוח הספורטיבית והחברות ועל כך שלא נתנו לנו לרוץ בלילה, בחושך, לבד. תודה רבה.
שרק נמשיך ליהנות ולבלות יחד וגם לרוץ (לא רק מרתונים, עידו.....זה בשבילך). להתראות באתגר הבא (אין לי ספק שהוא כבר מחכה לנו מעבר לאופק).
תודה לכולכם,
בני