שלום דליה יקרה,
הגעתי לסטודיו לפני כשנתיים כי בנותיי דחקו בי לעשות לגופי ונפשי. אחרת, הן טענו, בעוד כמה שנים לא תוכלי לזוז. הגעתי יחד עם מיכל ביתי לשיעורי פילאטיס. מאוד נהניתי.
 הרגשתי שזה עושה לי טוב לא רק בגוף אלא גם בנפש.
באחד מן הימים הגענו קצת יותר מוקדם וראיתי נשים צעירות שמצליחות לבצע עם גופן תרגילים מדהימים.
עמידה על הראש, התקפלות לאחור ועוד ואז אמרתי לך, דליה, זו לא חכמה לעשות זאת עם צעירות, נראה אותך עושה זאת איתי. הסתכלת עלי ואמרת לי את רצינית? זה מצריך אימון אישי ומאז אנחנו יחד.
התחלתי בהליכה, רכיבה על אפניים ולמלא טבלה שבועית של תזונה ופעילות גופנית. את הטבלה צריך לשלוח אחת לשבוע תמיד לפני האימון הבא כדי לקבל משוב. לימדת אותי מה זאת משמעת. להקשיב לגוף, עודדת ונזפת כשהיה צריך.
בהתחלה היה לי מאוד קשה אך לאט לאט נכנסתי למשטר אימונים של ריצה ורכיבה על אפניים.
מי האמין שארוץ? את האמנת והדבקת אותי. לימדת אותי שאין דבר העומד בפני הרצון. רצתי בתל אביב, עין גדי, הר לעמק, ים לים ועוד. אחרי כל אימון אני פורחת. השינוי הוא לא רק גופני אלא גם מנטלי.
משפחתי נהנת ומעודדת, אחד מבניי רץ איתי בתל אביב 10 ק"מ ורכבנו יחד 24 ק"מ.
דליה יקרה, תודה על המתנה הגדולה שנתת לי.
גיליתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שיש לי, צדדים באישיותי שלא הייתי מודעת להם.
בזכות הסטודיו גיליתי קבוצת נשים נהדרת, תומכת, מעודדת ומפרגנת מאוד.
טקס האוסקר היה מבחינתי ציון דרך וזריקת עידוד לעוד הרבה שנים של ריצות, אימון וספורט מהנה.
אני אוהבת ומקווה שיהיו לנו עוד המון שנים של אימון יחד.
שלך,
עמליה אליאס.