הסטודיו שלנו במרתון פריז

יהודית לפינסקי וחיים אלמליח הם מרתוניסטים!

 

יהודית כותבת לנו על חוויותיה האישיות:
חברות נפלאות, היה מדהים, השמיים האירו, השמש זרחה, היער והנהר היו במיטבם אפילו שער הניצחון חיכה ולא זז.
בנות, כשמחליטים עושים.
דליה אמרה לי לחשוב שאני מטיילת בפריז. אכן, טיילתי בניחותא, ללא העלאת דופק, השרירים עדיין לא תפוסים. סיימנו עם טעם של עוד. תחושה שיכולנו להמשיך לטייל.
דליה, תודה ענקית. חלומות מתגשמים.
מי מצטרפת לברלין? חוהמ״ד סוכות?

עוד מעט יממה מאז שנחתנו. ההתרגשות עדיין בעיצומה. שישבנו בערב לפני דליה שאלה אותי מה ירשתי/למדתי מאמא שלי. ירשתי את האמונה ביכולת. אין דבר שהוא לא ניתן להשגה אם רוצים משהו גורמים לכך להתרחש. תליתי על עץ המשאלות , חלום-מרתון. דליה גרמה לי להגשים אותו . ברגע שהחליטה -זה התבצע. אז נכון היו פציעות, פסקי זמן להחלמה שבהם עבדנו על כח. בזכות אמוני הכח רחפתי כל הדרך לסיום, ללא התכווצויות גם היום, ללא מאמץ.אחד הקשיים במרתון זה הקושי המנטלי.דליה, בדרכה המיוחדת  יודעת להגיד את משפט המפתח״ תחשבי שאת בטיול בפריז״  (בטיולים אני חזקה) ואכן יצאתי לטיול, לא למירוץ בחברתו של חיים אלמליח ,קשקשנו, דברנו, עודדנו אחרים, והזמן עבר בלי להרגיש והנה קו הסיום. 

דליה יקרה, חברה לחיים, מאמנת , מנטורית, מעודדת, מכוונת תודה. הטיול הנחמד והקליל בפריז מעיד על הכנה בלי שהרגשתי וזה בזכותך. הטיול כמובן כלל אוכל משובח, אקספו מדהים ואת הרצון למרתון הבא-ברלין

תודה

תודה לכל החברות מהסטודיו, לכל המלווים המעודדים. כולם הגיעו להישגים שלא חשבו. גבע -כל הכבוד הוכחת שגם חצי מרתון מתחיל בצעד הראשון , בהכנה נכונה גם אם לא מתכננים מראש מגשימים. את מוכנה לשלב הבא. כמובן גם איתמר

אילנית וחיים -זוג מרתוניסטים -שאפו. מתחילים להתאמן לברלין

טובה-יפתי רק אתמול התאמצנו בהר לעמק. קטן עלינו.

 

 

 

אילנית, אשתו של חיים, כותבת לנו:
הדופק עדיין גבוה והלב עוד לא מאמין.  
מטיול אופניים לספרד עם 110 קילו, הגבר שלי הפך למרתוניסט. 
כמובן שזכות היוצרים שמורה למלכה האם דליה שבשיטה ייחודית מצליחה להזיז בטטות ממנוחתם. אולם היום תודה ענקית מוקדשת ליהודית לפינסקי ששמה היום את היכולות שלה בצד וליוותה את חיים בכל ה-42 ק"מ (כמה הייתי משלמת בשביל שד"ר תלווה את חיים). ואחרון חביב לחיים ווינברגר שדילג איתי ממטרו למטרו כדי לעודד אותם. 
אז תודה לכולם ותמשיכו לחלום… 

חיים כותב לנו:

תודה רבה לכל המברכים והמברכות, אתם קבוצה מדהימה, כיף להיות חלק מכם,
תודות מיוחדות לדליה וליהודית על האמונה ביכולת ועל הלווי הצמוד ושנתעסק רק בבריאות וספורט.
אוהב אתכם.
חיים.

 

גבע כותבת לנו:
היה כיף אדיר. קשה לתאר במילים. חזרנו עייפים אך מאושרים.
תודה על העידוד והאהבה מהחברות בבית. אתן מדהימות. ותודה לדליה שבלעדיה כל זה לא היה קורה. נפגש בסטודיו. באהבה גדולה,
גבע.

כמה מילים מדליה:

מאז ספטמבר האחרון - 8 חודשים, הלוח שנה הזה עם תוכנית האימונים של טובה, יהודית וחיים מלווה אותי על המקרר במטבח, על שולחן משרדי ובתיק שהולך איתי לכל מקום. מדי יום התעדכנתי על הריצות, על המרגש וחייתי בשלט רחוק את ההכנות, הקשיים וההתרגשות. התוכנית היתה בנויה על אימוני כוח וגמישות בסטודיו ורק 3 אימוני ריצה בשטח, בסרגל מאמצים קל ועולה. אני מאושרת לשמוע היום שכולם מרגישים נפלא ואין להם אף שריר תפוס, סימן לתוכנית טובה ולמתאמנים קשובים אלי ולגוף שלהם. שמחתי ששלושת רצי החליטו להוציא את אלמנט התחרותיות מהמירוץ ולהנות מכל רגע שלו ופשוט לטייל בפריז תוך כדי ריצה קלה.

יש מושג בספורט שנקרא "מרתון בלוז" - תחושת האושר העילאי ומגוון הרגשות שהרץ והמאמן שלו עוברים בזמן המרתון הוא אדיר. חשוב לכולנו, לרצים ,למאמנים ולבני המשפחה, להיות מודעים לתופעה זו וללוות את הרץ בחזרה לחיים "הרגילים".

אני בסטודיו נוהגת להיפגש עם מסיימי האתגר ולחשוב איתם יחד מה היעד הבא. הוא לא חייב להיות בתחום הספורט, הוא יכול להיות שייך להגשמה עצמית של כל אחד מהם יחד עם הכוח והעוצמה שהמרתון ימשיך לתת להם מהיום ולכל ימי חייהם.

 

 

חזרנו היום מפריז ואנחנו עדיין מרחפים בענן של אושר.