ממבט לכיוון האדמה, למבט קדימה ואפילו כלפי מעלה לאתגר הבא

הסיפור של איקה קורח

דליה התקשרה אלי כדי לנחם אותי על מות אמא והציעה להיפגש בסטודיו לשעה של כיף ושחרור. שעה מדהימה שבה הגדרתי את מצבי הגופני "גוף עצוב ומבט לאדמה" ובקשתי מדליה לעזור לי להזדקף. כבר בשיעור הראשון, שלא שכחנו לעולם, "שאבנו מים ממעיינות ושתינו מלא החופן" והתחלתי להזדקף.
בהמשך דליה הפתיעה אותי יותר ויותר.
מעולם לא רצתי, מעולם לא חשבתי שארוץ ואפילו אהנה מריצה. אבל לדליה יש תכניות  אחרות. ובתכנית האישית שלי נכללה הריצה. במעקב צמוד של דליה התחלתי לשלב קטעי ריצה  קצרים בהליכה. ריצה בין עמודי תאורה, ריצה קצרה של 200 מ', קילומטר ובהדרגה העלינו את נפח הריצה. יצאנו לריצות ודליה הדריכה אותי במהלך הריצה. מעולם בעבר לא נרשמתי ו/או רצתי במרוצים, לאחרונה השתתפתי במרוץ חירייה ובירקון, וכמובן שדליה רואה אותי שותפה לריצת "הר לעמק".
ועוד, בבוקר אביבי יפה דליה הבינה שאינני יודעת לרכב  על אופניים, ששנים ניסו ללמד אותי ללא הצלחה וששכנעתי את עצמי שיש לי בעיה בשיווי משקל ולא אצליח לרכב. הבנה כזו רק מעוררת וממריצה את דליה ובדרכה הלא מתפשרת מסמנת מטרה ומביאה אותי להגשימה. דליה לא התרשמה מהתירוצים השונים שהשמעתי כדי לא לרכב וכבר באותו בוקר מצאתי את עצמי הולכת ברחובות מכבים כשזוג אופניים בין רגלי, ובסוף השיעור מצליחה מעט לרכב. בעלי שמח מאד על השינוי ונרתם ללוות  אותי ולנסך בי ביטחון ברכיבות הראשונות בציפייה שנוכל לרכב ביחד. מאז, קניתי לעצמי אופניים ואני מדוושת להנאתי באזור.
היום, בעזרתה של דליה, אני מכירה את תחושה ההנאה, הכיף הגדול שאחרי כל אימון, ריצה, רכיבה ועוד. עדיין בצעדים קטנים ומדודים, בזהירות רבה , אך עם הרבה עזרה, הבנה וביטחון באפשרי. דליה קוראת לזה להיות "סודקת את תקרת הזכוכית".

איקה יקרה,את אכן שברת את תקרת הזכוכית, התגברת על פחדים וחששות של שנים שהגבילו אותך להנות מספורט וגוף.את גיבורה ומהווה דוגמה לכולנו האתגר הבא "הר לעמק 2014", יהווה שיא אישי וקבוצתי שיקפיץ אותך באמת מהאדמה אל השמיים,גאה להיות המאמנת שלך,דליה.