בסיום ריצת 16 ק"מ בבואנוס איירס, ביום אביב בהיר, ברחובות הסגורים רק לרצים, חגגתי, אני עם עוד 10,000 בני עמי לריצה יומולדת 20 שנים שאני רצה, או יותר נכון יום נישואים 20 עם בן זוגי לחיים – הריצה.

 
   מערכת היחסים שלי עם הריצה התחילה ב1990, אחת המתאמנות שלי ב  - Daliastudio באנגליה הציעה לי להצטרף אליה לריצת 10 ק"מ בלונדון. מאז ימי התיכון שבהם רצתי והשתתפתי בתחרויות בי"ס לא המשכתי לרוץ, חיי לקחו אותי לעולם המחול והתנועה, העיצוב והאירובי – עולם הסטודיו.
 
   התחלתי לרוץ בלי לדעת שמערכת יחסים זו תהיה כה משמעותית בחיי. כשאני חושבת על ריצה, אני חושבת על רגעים חשובים בחיי שבהם יצאתי לרוץ ולחשוב, להחליט החלטות. המוח מתמקד, הרגליים רצות והמחשבות צפות. הכוח והעוצמה שבריצה נתנו לי להחליט ולבצע.
 
   ריצה אחת יכולה להיות מיקרוקוסמוס שלם, כל החיים בקפסולה אחת, קשה להתחיל, ממשיך נהדר, נשבר בדרך, שוב נפלא, עליה – ירידה, קושי – קלות, להתגבר, לנצח, ליהנות, לסבול וכל זה בריצה אחת!
 
   ריצה היא ריחות של אדמה אחרי הגשם, גשם חזק באמצע הריצה, להרטב, לצחוק, ליהנות משינוי מזג האוויר, מחום בלתי נסבל, זיעה וקושי, להתגבר, להתאושש.
 
   ריצה היא מקומות – לרוץ ברחוב המדרגות בסן-פרנסיסקו, בסנטרל פארק בניו-יורק, בקוסטה בראבה בספרד, בטיילת בת"א, במכבים, ביער בן שמן, בכל הגשרים של ניו-יורק, לאורך הסן בפריז, בבילבאו, בסן סבסטיאן, ברודוס, מסביב לכינרת, בברילוצ/ה בארגנטינה – בכל מקום לנשום אותו, להריח אותו, להסתכל, להפנים, לקבל כוחות, מהטבע, מהיופי, מהבריאה.