top of page

״דברים פשוטים״ מאת אניה שלזינגר


דליה יקרה, מאמנת, מורה, מכוונת, מעניקה, מעצימה, מחזקת, מעמיקה, מאמינה, אשת אמון, בונה אמונה, אגדה. הגעתי אלייך לפני חודשיים בדרך קארמית כלשהי, פשוט הגעתי אלייך.לא היתה לי מטרה מיוחדת, לא כאב, לא פציעה ולא בעיה. באותה התקופה עזבתי את מקום העבודה, עצרתי את המרוץ במסלול הקריירה וחיפשתי את עצמי. חיפשתי בעיקר את החופש להיות, חופש לחשוב, לנשום ולהרגיש. מי יכול לכוון אותי מחדש ? הרגשתי כמו כלי מוזיקלי לא מכוון ולא מדייק. הגעתי אלייך לא במקרה,פשוט הגעתי אלייך.. מהתחלה הכל הרגיש לי נכון. הבית הפתוח והמחבק, המרחב, התנועה, המוזיקה והריח של הגינה. נכנסתי לסטודיו ומייד התחברתי. הסטודיו עטף אותי בחמימות נעימה וכמו הדממה כיוון אותי למקום שנכון לי במרחב ואפילו לזווית ממנה יכולתי ללמוד ולהעמיק. ושם נשארתי עומדת, נעה, מביטה, שומעת קולות וסיפורים, צחוק, מוזיקה, מריחה את ריח האביב. המבט נעצר על הקיר במילה "לנשום". מנסה לנשום עמוק ולא מצליחה. לוקחת שוב נשימה עמוקה, האוויר נעצר ולא חודר לריאות. מבינה שאני לא ממש יודעת לנשום, לא מצליחה לעשות את הפעולה הבסיסית ביותר. "כנראה אני כאן כדי ללמוד שיעור על דברים פשוטים ", אמרתי לעצמי, משהו שמעולם לא השקעתי בו מחשבה וזמן כי תמיד היו " דברים גדולים " לעשות. התחלתי להקשיב לך, לעצמי ולגוף שלי והמסע החל. בסופו הבנתי שלמדתי המון "דברים פשוטים":

  • לא ידעתי שיש בי אנרגיה חיה . חשבתי שאני אדם עם רמת אנרגיה נמוכה שרב הזמן מתכנסת לכפתור שמפעיל אותי למוד של כדור שינה עייף ומתגלגל. אז אני כן אדם אנרגטי :-)

  • אני יודעת לרוץ .אני נהנית לרוץ . כל הזמן שאלתי את עצמי :איך יכול להיות שאני נהנית מריצה ? אני הרי שונאת לרוץ...הרגליים,הנשימה ,הגוף לא מתכנסים לאוניסון ולא מסתנכרנים. אמרת לי: תרוצי ריצה יוגית , אינסופית, תחתכי את האוויר, תייצרי תנועה כאילו הריצה היא חלק מהגוף , כאילו הריצה היא הטבע של הגוף שלך. רצתי בלי לעצור.

  • אני אוהבת לרכוב על אופניים ,איך חיתי בלי הרכיבה לפני כן? כשהתחלנו ,הצהרתי :"אופניים -זה לא אני , אני לא רוכבת " .לא יודעת למה אבל תמיד פחדתי להיפצע. עולה על אופניים, מתחילה לשחרר את הפחד, מדוושת , רוכבת , רוכבת יותר מהר ,מגבירה מהירות , טסה , נהנית כל כך. עולה בי הזכרון מילדות :כשהיתי ילדה סבא שלי קנה לי זוג אופניים והעניק לי חופש להיות בכל מקום , לגלות ולהיחשף לכל מה שמעבר לשער של הבית . הhיתי נעלמת מהבית לשעות , רוכבת חופשיה ושוכחת את עצמי . בסוף חוזרת הביתה ובירידה התלולה ממש לפני הבית פשוט טסה במהירות של טיל בליסטי עד השער. הושבת אותי על אופני כביש ,חוויה חדשה .לפני אחת הירידות את צועקת לי : תרדי בלי פחד כמו ילד . לא אשכח את החוויה ! רוכבת בירידה ושומעת את השריקה של הרוח באוזניי וזו בדיוק השריקה ששמעתי כשירדתי את כל הדרך לשער של הבית. איזה זכרון וחיבור לתחושות של ילדות ,לתקופה בה החופש שלט על הגוף והראש.

  • למדתי ממך לשים לב לדברים,להיות בתשומת לב כל הזמן ולראות את הקשר בין התשומת לב לתוצאה . להתבונן בדברים הקטנים ולמצוא בהם דבר גדול , להסתכל על הדברים הגדולים ולראות שמורכבים מפרטים קטנים .להכל יש משמעות.

  • לימדת אותי לאהוב את הטבע , אני ממש לא זוכרת את עצמי מתרגשת מנוף , פרחים , ריח , עצים , שמים ,שמש ... אמרנו שלמדתי לראות פתאום דברים פשוטים .

  • התחלתי לאהוב את עצמי בתמונות כשהתחלת לצלם אותי בטבע עם נופים מדהימים מחייכת , שמחה , רוכבת בשדות, השיער פרוע ,הפנים בלי איפור אבל קורנת מאושר. אלו התמונות האהובות עלי היום.

  • לימדת אותי שכל תמונה חייבת להיות מורכבת מצבע, הרבה צבעים משולבים וחיוך והכל מוקדש לאותו הרגע שאין דומה לו.

  • לימדת אותי שהיופי נמצא בכל מקום ואנחנו אחראים ליצור את חווית היופי עבור עצמנו וגם עבור האחרים . אנחנו יכולים לשדרג כל חוויה .

  • הדבקת אותי ברעיון שלך לשתות קפה או מים בכוס יין, כך אפילו המיים מקבלים טעם טוב יותר

  • לימדת שהגוף מרפא את עצמו . אנחנו יכולים ליצור לעצמנו בית יציב -גוף שלם , חזק, חכם, גמיש , עוצמתי שיעמוד בכל אתגר .

אחרי המסע הזה ולפני המסעות הבאים, אני רוצה לומר לך תודה גדולה. לקחת אותי לכל מקום במסע בהתרגשות כאילו את בעצמך יוצאת למסע בפעם הראשונה. הענקת לי מתנות ברוחב לב, פתחת את כל הדלתות, יצרת עבורי מרחב שבו אני לומדת, מתרגשת, מדייקת, מרגישה שלמה, נינוחה, שמחה, מרחפת מלאה באנרגיה. ועבורי את האנרגיה עצמה, משתנה ומשנה, עוברת טרנספורמציה כל פעם ותמיד נשארת ונשמרת, כי על פי אחד החוקים הפיזיקליים הבסיסיים (חוק שימור האנרגיה) האנרגיה יכולה להשתנות אבל היא לא נעלמת ותמיד נשארת שלמה.


באהבה , אניה



35 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page