הטלפון שלי מצלצל ביום חופש שלי בתל אביב, מהצד השני אשה דוברת אנגלית, שואלת –
"את דליה קולדהם?" "כן, זו אני", אני משיבה, והיא אומרת לי שהגיעה מארצות הברית לגור
במודיעין, ושואלת אם אסכים לאמן אותה אישית. היא מספרת לי שהיא קראה את הבלוג שלי
והיא יודעת הכל עלי, על הסטודיו, על העבודה שלי, והחליטה יחד עם בעלה ושני ילדיה
שהמקום הנכון להם לגור בארץ יהיה לידי.
השיחה מאד ריגשה אותי, שהבלוג שכתבתי הגיע לאשה שגרה בקצה השני של העולם
והשפיע עליה כל כך. הסיפור הוא שבעלה קיבל הצעת עבודה באינטל בארץ, הם בכלל לא
יהודים. היא אמרה לו שעד שהיא לא מוצאת מאמנת, היא לא עוברת, היא לא יודעת אפילו
איפה זה ישראל. היא התחילה להסתכל באינטרנט, לחפש את הגורו הספורטיבי שלה,
ומצאה אותי. תרגמה את כל מה שאני כותבת בגוגל טרנסלייט, ראתה את התמונות
מהפעילויות, והודיעה לו שהיא באה איתו לארץ.
רנה מגיעה לסטודיו, נכנסת אשה מרשימה, עם אנרגיות טובות וצניעות, "אני רוצה ללמוד
ממך, אני מוכנה להתמסר." השיעור הראשון שלנו היה שיעור עם כל מכשירי הסטודיו, רציתי
שנהיה בתנועה ואני אוכל להרגיש אותה. התחלנו לעבוד ממש לפי השיטה שלי, ללמוד
לצעוד, ומשם לעבור לריצה קלה, באותו שבוע רנה רכשה אופניים והתחלנו לדווש. החלטנו
שתגיע מידי יום לסטודיו כדי לחוות את שיעורי היוגה, הפילאטיס והעיצוב ואוכל לעקוב
אחריה ולפתח אותה. רנה הבינה מהרגע הראשון שסטודיו נכון לה, הוא גם קהילה תומכת.
כבר ביום שישי הראשון הכרתי לה את כל דוברות האנגלית בסטודיו, כדי שינחו אותה איך
להסתדר באזור מבחינת קניות, סידורים וכו, וכבר היתה מוזמנת לארוחת שישי עם כל
משפחתה אצל אחת המתאמנות. וכך רנה הופכת להיות חלק בלתי נפרד מקהילת הסטודיו.
אצל שרה בראש השנה, אצל רחל בחנוכה ואצלי בליל הסדר, כשבנה הקטן קורא "מה
נשתנה".
בזכות ההתלהבות שלה מכל מה שמתרחש בארץ – אנחנו בסטודיו התחלנו לעשות דברים
כדי להכיר לה את הארץ. החלטנו לרוץ בים המלח – כי איך אפשר שרנה לא תכיר את
המקום היפה הזה? הבנות לקחו אותה לעידן רייכל כי היא חייבת לשמוע אותו. חייבים
להזמין את רנה לחתונה – כי היא חייבת לחוות חתונה יהודית. כל חג עם כל המנהגים שלו
הפך להיות משהו משמעותי יותר בעינינו. כולנו התחלנו לראות את החיים בישראל דרך
העיניים שלה והכל נראה גם לנו כל כך יפה פתאום.
על פי עקרונות הסטודיו, קובעים יעד ומטרה. היעד הראשון היה לרוץ 10 ק"מ. מהשבוע
הראשון רנה החלה לרוץ שלוש פעמים בשבוע, כשהיא מעלה את המרחקים משלושה ק"מ
לשמונה ק"מ, כהכנה למרוץ הלילה של תל אביב, כשאני מנחה אותה שהריצה חייבת להיות
ללא מאמץ, דואגת שתחילת הריצה תמיד תהיה מאד איטית ומתגברת לאט לאט, לשמור
כוחות למסע של הריצה. הגיע יום מרוץ הלילה של תל אביב, ורנה מתחברת לחברי הסטודיו
על גשר אבן גבירול, לאספרסו וצילומים, ויוצאת לריצה מלווה באמיר. ובסיום, כמסורת
הסטודיו, סיימנו בבר יין, ולגמנו יין ישראלי משובח, הרי גם את זה צריך שרנה תכיר!
היעד הבא ששמנו לנו היה טריאתלון. קבעתי עם רנה אימון בבריכה ואז הבנתי שהיא
מפחדת להיכנס למים. "אני לא יודעת לשחות" היא אמרה לי, "האמת, אני מפחדת ממים".
התברר לי בשיחה איתה שהפחד היה כל כך עמוק שלא יכלה אפילו לעשות אמבטיה לילדיה.
אמרתי לה שזו דווקא הזדמנות להעצמה. לא רק שתתגבר על הפחד ותתחבר לעולם המים,
אלא שבשבירת תקרת הזכוכית הזו היא תצמח בכל תחומי החיים. וכך, לאט לאט, כשאנחנו
שוחות כמעט מחוברות, לימדתי את רנה לשחות ליד המעקה של הבריכה. לקראת היום
הגדול של השחייה בים הפתוח לקחתי את רנה לחוף מנטה ריי, שאותו בניתי כיום כיף שלם.
קשרנו את האופניים ליד החוף והתארגנו כאילו שאנחנו לפני טריאתלון עם
כל ההכנות הנחוצות. כשנכנסנו יד ביד למים רנה לא הצליחה לנשום מרוב פאניקה.
אבל שתינו ידענו שאנחנו לא מוותרות, ועשינו זאת. יצאנו מהמים ועברנו לאופניים ליום כיף בכל אזור יפו
העתיקה ושוק הפשפשים. זו היתה חוויה טובה.
רנה התאמנה במסירות ובאדיקות לפי התוכנית לטריאתלון נשים שמתקיים בשבת הראשונה
של חודש יוני. נתתי לה את אופני הכביש הראשונים שלי והיא התאמנה עליהם. קנתה בגדי
ספורט יפים מותאמים לטריאתלון והיתה מוכנה גוף ונפש. יום הטריאתלון היה משמעותי
עבור שתינו. הזינוק הוא למים, לים הפתוח, היינו מלוות בצוות של שחיינים מקצועיים מבית
הספר הנפלא "עולם המים" של אורי סלע, ובסירות שליוו אותנו והשרו בטחון על רנה שעדיין
התקשתה לנשום עמוק ורגוע. כשהגענו לתוך הים העמוק עצרתי אותה. ביקשתי ממנה
להסתכל אחורה, לראות כמה רחוק הגיעה מהחוף, איזו דרך עשתה. ביקשתי שתצלם את
התמונה הזאת בזיכרון שלה, ובכל רגע של משבר בחיים תשלוף אותה ותיזכר בעוצמה שיש
לה להתגבר על כל קושי בחיים.
לפי מסורת הסטודיו, חוגגים לכל מתאמן שהגיע ליום הולדת עגול באירוע ספורטיבי. ליום
ההולדת ה-50 שלה שאלתי את רנה מה היא היתה רוצה כמתנה. הצעתי לה מגוון הצעות –
ריצה בנוף הרים או ים, טיפוס על הר, רכיבה יפה, רנה בחרה במסלול רכיבת שטח בנחל
פרצים. היום היה מושלם, כל מתאמני הסטודיו שאוהבים את רנה הגיעו, רכבנו בנופים
מרהיבים, ורנה אמרה שאם היא היתה רואה תמונות כאלה במגזין יוקרתי שמקבלים במטוס
היא היתה שואלת את עצמה – מי האנשים האלה שנמצאים במקום כל כך יפה? ועכשו היא
אחת מהם!
בשנה הזאת רנה השתתפה בכל אירוע ספורטיבי וחברתי שהתקיים בסטודיו, רכשה חברות
נפש ותרמה המון מהאנרגיות הנפלאות שלה לכל המתאמנים, מעודדת כל אחד, מפרגנת
ועוזרת. רנה אמרה לי שאחד הדברים שנתנו לה השראה הוא לראות את הילדים שלי גאים בפעילות
שלי ומשתתפים איתי בפעילויות. היא החליטה שהיא רוצה שגם הבנים שלה יעשו איתה
פעילויות משותפות. בניה השתתפו איתה ב"דליאתלון" – מיני טריאתלון משפחתי המתקיים
כל תחילת יולי בסטודיו, רנה יוצאת איתם לרכיבות משותפות, וחוגגת עם בנה יום הולדת
ברכיבה במדבר בדיוק כמו שהיא חגגה את יום ההולדת ה-50 שלה. היא מבינה שלהיות אמא
ספורטיבית, מהווה מודל לחיקוי שמתווה את הדרך שבה ילכו ילדיה.
רנה זכתה בתואר "ספורטאית השנה" של הסטודיו לשנת 2019, על המהפך שהיא עשתה
בחייה ובחיינו. היא קיבלה את הפרס לא בגלל שהיא בכושר מטורף ועשתה טריאתלון נגד כל
הסיכויים, אלא בגלל שהיא מבינה שזה הרבה יותר מזה. היא מבינה את הערך של נתינה
לקבוצה, היא מעודדת ודואגת לכל מי שמתחיל את הדרך ומעצימה אותו. היא יודעת
שספורט הוא תרפיה לגוף ולנפש, כשעושים אותו באחווה ובחיבור. היא מבינה את הדרך
היוגית שבה אני מלמדת - לא מודדים מרחקים, לא מסתכלים על שעון, חווים, פשוט חווים,
את החיים עצמם, בלי מאמץ ובשמחת חיים.
הסיפור של רנה הוא אחד הסיפורים המרגשים ביותר בחיי כמאמנת. אישה מדהימה,
אמריקאית, מאורגון, שבאה כל הדרך למודיעין במיוחד כדי ללמוד ממני. אני לא יכולה
להאמין שהבלוג שלי הגיע כל כך רחוק והצליח לרגש אישה בארצות הברית ולשכנע אותה
לעבור למודיעין עם משפחתה. היא מאוהבת בארץ ולא רוצה לעזוב אף פעם. בעיני זה סיפור
מדהים.
רנה עשתה שינוי ענק בחייה, בחיינו ובחיי.
היא מאושרת, היא גילתה את החופש להיות היא!
