מה ידעתי על הדבר הזה לפני שנתיים? כלום! לא ידעתי שזה קיים.
מה חשבתי על הדבר הזה לפני שנה?
משהו שקשה לי להגדיר במדויק ולא ממש ברור. זה בוודאות אירוע ייחודי ומיוחד, חוויה מתמשכת יוצאת דופן, אתגר ספורטיבי, פיזי, רגשי ונפשי בעצימות גבוהה, להיות חלק מקבוצה של נשים (במקרה זה) שהן בעצם קהילה וחברות שכל אחת בשביל כולן וכולן בשביל כל אחת, זה כנראה מביא לתמצית ולמיצוי של אירועים וחוויות שקורים בחיים וגם כאלה שאנשים ׳רגילים׳ לא חווים, שצריך העזה ואומץ לעשות את זה.
אבל… היה לי ברור שזה גדול עלי ולא ממש בשבילי, כי אני לא מספיק ראויה, לא עומדת בקריטריונים וברמה הנדרשת, לא מתאימה לכל מה שהזכרתי לעיל ובקיצור זה לא בשבילי!
בערב ראש השנה האחרון כשהתבקשנו לבחור יעד ואתגר לשנה הקרובה, התלבטתי לא מעט וכמובן התייעצתי עם דליה קולדהם, שאמרה לי לבחור אתגר ספורטיבי ספציפי, עם תאריך מוגדר, שאני גם אהנה ממנו, אוהב לעשות אותו, אהנה מהדרך לממש אותו וגם יגרום לי לממש מטרה אישית נעלה יותר.
ואז היה לי ברור - הר לעמק!
מאז עברה חצי שנה של דרך שבמודע ובתת מודע התקרבתי לאירוע הזה. ככל שהתקרב התאריך גברו החששות והשדים שבי עוררו את הספקות והפחדים. יומיים לפני האירוע כתבתי לדליה הודעה: ״ אשמח אם נוכל לדבר מחר, שיחה קצרה לגבי הר לעמק. אני די מוטרדת מזה שאולי זה קשה מידי בשבילי.״
למרות הכל, היה לי ברור, אני יוצאת לדרך. והנה זה בא!
יממה אחרי שחזרתי הביתה אני עדיין מעכלת את התחושות והרגשות. השרירים עדיין קצת כואבים, השלמתי את שעות השינה וקצת גם את הקלוריות. מסתכלת על התמונות וכל אחת משקפת את החוויות, המראות, הטעמים והריחות.
עד שלא חווים, לא יודעים. עדיין קשה להאמין שעשיתי זאת ובכיף גדול. הר לעמק - כל החושים פועלים באקסטרים.
אמרתי לחברות בקבוצה, שאם היו אומרים לי לפני שנתיים שאהיה בסיטואציה הזו, הייתי אומרת שאין מצב, זו לא אני!
לסיום ולסיכום, חייבת תודה ענקית לכל אחת ואחת מכן, השליחות (תרתי משמע), שהיו שותפות וחברות לדרך ולחוויות. תודה מיוחדת לך המאמנת שלי דליה קולדהם, שאת חלק מחיי, שגרמת לי להאמין בעצמי ולאהוב את עצמי עד כדי כך, שלא הייתי מחליפה את חיי בחיים של אף אחד אחר, אפילו לא ל-24 שעות. תודה על הזכות והבריאות!
Comments