סאט-צ׳יט-אננדה / נצח-הכרה-אושר

סאט – נצח/אמת.

צ'יט - ההכרה.

אננדה- תחושה של אושר ושמחה מושלמים שמקורם פנימי והם אינם תלויים בנסיבות חיצוניות.

סאט צ'יט אננדה- כשההכרה נמצאת בנצח (באמת) נוצרת תחושה של אושר שלם.

המשמעות של סאט צ'יט אננדה היא:

כשההכרה שקטה, כלומר תנודות התודעה הוחלשו או נפסקו, אז מגיעה הנפש לשלווה ונחת.

במסורות המערביות כל הרעיון של הפסקה, עצירה וריקות קיבל קונוטציות שליליות, החל באמירה "אני חושב משמע אני קיים" ועד לאובססיה שפיתחנו להיות עמוסים ועסוקים.

מסורת היוגה מסתכלת על הדברים הפוך:

"אני חושב משמע אני לא קיים", אלא אני במחשבות על העבר והעתיד, ולכן אני לא נוכח בהווה, אני לא קיים.

כשתנודות התודעה מוחלשות או מופסקות, כשהצ'יט נמצא בסאט - כשהתודעה נמצאת בנצח - עולה האפשרות להיות ריקים מכל תוכן, רעיון, אג'נדה או קארמה.

על מנת להבין את הפן החיובי של מושג הריקות נוכל להסתכל על חליל.

החליל הוא כלי שדרכו עובר אויר על מנת ליצור מוזיקה. אם החליל היה מלא בחומר כלשהו הרי שהמוזיקה לא היתה עוברת. לכן על מנת שאויר יוכל להפוך למוזיקה (ובאותה מידה על מנת שהחיים יוכלו לגעת במהותם) על הכלי להיות חלול - ריק.

כשאנחנו מרוקנים את הכלי שלנו, את הגוף נפש שלנו, ומתנתקים מהאגו ומהדמות, אנחנו יכולים להתמסר לעשייה עצמה, מתוך מקום של נתינה אינסופית.

לכן עלינו לשאוף למקומות הריקים, ההפסקות בין הדברים והשקט - על מנת לגעת בנצח.