מאת אילה בר טוביה:
לסטודיו של דליה הגעתי על פי המלצתו של רופאי האורתופד, ד"ר עידו ציון. "אצל דליה", הוא אמר, "תגיעי לטריאתלון". טוב, עדיין אינני שם... אבל כן סיימתי את עשרת הפגישות שלי בתוכנית "אימון אישי עם דליה". בזכותה ובזכות המאמנים המוכשרים שעושים מלאכת קודש בסטודיו, הצלחתי לצאת מאזור הנוחות שלי, הכורסה הנעימה והחמימה שבסלון ביתי. בפגישתי הראשונה עמה יצאתי ל"מסע" בן 500 מטר. קשה ומפרך היה מסע זה. נשימתי כמעט ופרחה. חום אוגוסט היה קשה מנשוא. בצעדיי הראשונים הכרתי את אגלי הזיעה שמטפטפים לאורך הגב, הפנים, הצוואר. "הזיעה היא הבושם של הספורטאים" – אומרת לי דליה. ובכוחות אחרונים אני מהנהנת בראשי ומקשיבה לפילוסופיה החדשה שניתכת על ראשי. באחת הפעמים כשצעדתי עם ג'ואל, "צעידת חימום", כדבריו, הבעתי את חששי מפני תוואי השטח של הכביש. "אולי לא נעלה כאן?" ביקשתי. עלינו את העלייה בגדול!!! חששתי מההליכה בחום ימי הקיץ הלוהטים, מהעלייה המתונה ביותר בכביש, מהעייפות ומהרגליים שקשה להם לצעוד. בפגישות הבאות, הגדלתי את מספר המטרים שנועדו להליכה. הכרתי את כבישי מכבים כמו את עצי הנוי, הצמחים וריח השדות בעודי צועדת נמרצות בשבילים המוצלים בחלקם. שיעורי הפילאטיס בסטודיו עם רנית, שיעורי חיטוב ועיצוב הגוף עם אחיעד, אלה הקפיאו את כאבי הגב וכאבי הברכיים מהם סבלתי תקופה ארוכה טרם בואי לסטודיו. ההכרה חדרה למוחי – להיות בריא ורזה דורש שינוי משמעותי באורח חיי. שינוי תזונתי בשילוב ספורט. כיום, אני מקפידה על הליכה לפחות שלוש פעמים השבוע. המרחקים מתקצרים. קל יותר. התיידדתי עם הזיעה והנשימות המתקצרות בעליות ומזג האוויר כבר אינו מפחיד כפי שהיה. אכן, יצאתי מהכורסה.
דליה כותבת:
אילה בר טוביה הגיעה לסטודיו ימים ספורים לפני ניתוח קיצור קיבה שנקבע עבורה ועם דלקות ברכיים שלא אפשרו לה כמעט לצעוד, היא לקחה החלטה אמיצה לבחור בדרך לשינוי אמיתי ומשמעותי בחייה במקום בדרך "הקלה" של ניתוח פולשני. עמדתי לפני אתגר רציני - כיצד אישה אשר אינה יכולה לנוע תתחיל במסע אל הכושר, אל שריפת שומנים. הייתי צריכה יחד עם הצוות ללמד את אילה קודם כל לנסות לעלות ולרדת מדרגה אחת וממש לאט לאט לבנות לה גוף יעיל מספיק כדי להתחיל לצעוד. שוב גוף האדם המדהים הראה לי ולה שבאמת הכל אפשרי וגופה של אילה בשיתוף פעולה נפלא ביננו הגיב מהר מאוד לתוכנית.
תוך 10 שבועות בתוכנית הצליחה אילה מחוסר יכולת ללכת, לצעוד בשטח הררי 3 קילומטרים, תחושת הסיפוק שלי ושלה אינה ניתנת לתיאור. אילה ממשיכה להגיע לסטודיו לאימוני פילאטיס מכשירים שהיא "התמכרה" אליהם, היא מדווחת אלי פעם בשבוע על הפעילות שלה ועל כל כאב שעלול לצוץ, אני שומרת איתה על קשר אישי ומחייב.
למה העסק הזה קשה מדי לבד?
מניסיוני האישי של 31 שנה בסטודיו, בעבודה יומיומית של שינוי אמיתי לאורח חיים בריא, למדתי שהמחויבות למישהו חיצוני, במקרה זה - אני המאמנת, הקאוצרית היא קריטית. המתאמן מחוייב לא רק לעצמו אלא אלי לעמוד בתוכנית שקבענו לאותו שבוע, לא לחודש, לא לשנה אלא לשבוע אחד.
התברר לי עם השנים שלרצות זה לא מספיק , צריך להקנות הרגלים עמוקים כמו צחצוח שיניים שיהפכו לטבע שני.
חשוב למתאמן להבין שעליו להתניע את המנוע, את הגוף שלו על הבוקר כל בוקר, זה לא משנה אם זה ל20 דקות וזה לא משנה אם זו צעידה, ריצה, רכיבה, תרגול יוגה, או אפילו תרגול של שיווי משקל, מה שחשוב זה שצריך לקחת את החיים A day at a time, לדעת שהתחלת כל יום נקי, כל יום מחדש.
לא משנה מה קרה אתמול אם יצאת בערב, בילית, שתית, אכלת יותר מידי, עבדת קשה וישנת מעט או הטרידו אותך עומסי החיים. כל זה לא משנה, זה היה מזמן, היום התחיל יום חדש.
בתוכנית האישית, המתאמן חותם על תוכנית שבועית ומסכמים יחד כמה אימונים יעשה לבד וכמה בסטודיו עד לפרטי פרטים. חשוב לי שהמתאמן יוכל לעשות אימונים בעצמו ולא יפתח תלות באדם ומקום, לא בסטודיו ולא בי כמאמנת שלו, מצד שני, יש חוזה בינינו, שאנו חותמים עליו כל שבוע, שלא משנה מה קרה באותו שבוע,
ביום ושעה קבועים כל שבוע ניפגש והוא יתן לי דיווח על מה שבאמת היה ואז נתחיל שבוע נקי חדש.
בדרך הזו, באמת יש סיכוי שעם ליווי נוכל להשריש הרגלים שיהפכו כל אחד מאיתנו לבריא יותר בגופו ובנפשו,
כי העסק הזה באמת קשה מידי לבד.