מה הן פציעות או פגיעות ספורט ?

ד"ר עידו ציון, אורתופד מומחה, "אורתוספורט" המרכז לרפואת ספורט

אם ספורטאי מקצועי פורק מפרק או קורע רצועה, אילו חדשות לעיתון. אבל כל האנשים העוסקים בספורט ופעילות גופנית עלולים להיפגע. שלוש קבוצות – ילדים ומתבגרים, מבוגרים בגיל הביניים ונשים – חשופות בעיקר לפציעות.

ילדים ומתבגרים

למרות שפעילות ספורטיבית משפרת את הכושר הגופני בילדים, את התדמית העצמית, הקואורדינציה והמשמעת, היא גם חושפת אותם לסיכון שבפציעות ספורט. חלקן קלות, חלקן רציניות אך הן עלולות להשפיע לכל החיים.

ספורטאים צעירים אינם מבוגרים בגודל קטן. העצמות, השרירים, הגידים והרצועות בילדים עדיין בשלבי גדילה והתפתחות, דבר המגדיל הסיכוי לפציעה. בתהליך הצמיחה קיים חוסר איזון בין מרכיבי השלד, בו הרקמות הרכות, (גידים, רצועות ושרירים) עומדות במתח רב בשל התארכות העצם. פלטת הצמיחה ( Growth plate) – אזור של סחוס צומח אשר בו העצם גודלת בילדים בגיל הגדילה – הינה חלשה יותר מאשר הגידים והרצועות שבסמוך. כתוצאה מכך, פגיעה אשר במבוגרים גורמת לחבלה או נקע יכולה לגרום לפגיעה משמעותית בפלטת הצמיחה בילדים או לפגיעות בנקודות החיבור בין גידים לעצמות. בנוסף, חבלה אשר במבוגרים תגרום לקרע בשריר או ברצועה, סביר שבילדים תגרום לשבר בעצם הסמוכה. פגיעה בלוחית הצמיחה עלולה להביא לעוות צורת הגפה ולירידה ביכולת התפקוד והבצועים הספורטיביים.

מכיוון שילדים באותו הגיל עשויים להיות שונים באופן משמעותי בגודל ובבשלות הגופנית, חלקם עלולים לנסות ולהשתתף בפעילויות ספורט מעבר ליכולת הגופנית, ולו רק בכדי להיות עם חבריהם.

פציעות בילדים, על פי סוג הספורט (ארה"ב)

הגיל הממוצע לתחילת עיסוק בספורט במסגרת מאורגנת נע סביב גיל 4 שנים ובפעילות תחרותית סביב גיל 7 שנים. כ- 50%-60% מהילדים עושים זאת במסגרת קבוצתית ותחרותית. ילדים בגיל 5 עד 14 שנה סובלים כ- 2.28 מליון פציעות ספורט ופעילות גופנית בשנה (נכון ל- 1999). הפירוט על פי סוגי הספורט הינו: 
אופניים – 332,000 פציעות (15%) 
כדורסל – 261,000 פציעות (11%) 
כדורגל – 243,000 פציעות (10%) 
התעמלות וציוד קרקע – 219,000 פציעות (9%) 
כדור בסיס (בייסבול) – 185,000 פציעות (8%) 
פעילות תחרותית והתמקדות בענף ספורט יחיד מעלה את הסיכון לפגיעה. הדבר מביא לנשירה של עד כ- 50% מהילדים מהעיסוק בספורט עקב פגיעות.

ספורט מגע כולל סיכונים מובנים אשר עלולים לחשוף ספורטאים צעירים לסיכון מיוחד. גם כאשר מתאמנים באורח קבוע ועם ציוד הגנה מתאים, ילדים הינם בסיכון מוגבר לפציעות קשות לצוואר, חוט השדרה ופלטות הצמיחה. הערכה של פציעות ספורט אפשריות בילדים הינה נושא מיוחד לדיון בין מאמנים והורים. נקודות לדיון בנושא מופיעות במאמר על מניעת פציעות.

בילדים, קיים קושי באבחון הפגיעות התת-חריפות הן בגלל המהלך ההדרגתי של התהוותן והחמרת הנזק, והן בשל נטיית הספורטאים הצעירים להגיע להישגים ולהמעיט בערך פגיעות קלות ובשל כך להגיע באיחור לפניה לבקשת סיוע רפואי. גורמים אלה מאריכים את פרק הזמן עד לאבחון וטיפול בפגיעה ומקטינים את הסיכוי להחלמה מלאה.

ספורטאים מבוגרים

מבוגרים רבים עוסקים כיום בפעילות גופנית וספורט. גורמים רבים תורמים לפציעות ספורט ככל שהגוף מתבגר. אחת הסיבות העיקריות הינה שמבוגרים אינם זריזים ובעלי כושר התאוששות כפי שהיו בגיל צעיר. סיבה נוספת אפשרית קשורה למצב בו המבוגרים מנסים לשנות אורח חיים לא פעיל לאורח חיים פעיל במהירות גדולה מדי.

פציעות במבוגרים, על פי סוג הספורט (ארה"ב)

פירוט פציעות במבוגרים על פי סוגי הספורט הינו: 
ספורט נופש – 370,000 פציעות (כולל סוגי ספורט כגון טניס, גולף, כדורת, הליכה וכו/) 
אימון גופני / חדר כושר – 331,000 פציעות 
כדורסל – 276,000 פציעות 
אופניים – 231,000 פציעות 
כדור בסיס (בייסבול) – 205,000 פציעות

נשים

יותר נשים בכל הגילים משתתפות כיום בפעילות גופנית וספורט. בספורט נשים, הפעילות כיום הינה מהירה ואגרסיבית יותר מבעבר. כתוצאה מכך, נשים סובלות מפציעות רבות יותר, והפציעות נוטות להיות ייחודיות לסוגי הספורט השונים. הנחות ישנות לפיהן שיטת האימון, הסיכון שבהשתתפות וההשפעה של תרגול על נשים וגברים הינן דומות, נמצאות מוטעות. מדענים בוחנים היום את ההבדל במין כגורם משפיע על פציעות ספורט.

לספורטאיות יש שיעור פציעות גבוה יותר מגברים בסוגי ספורט שונים, בעיקר כדורסל, כדורגל, סקי אלפיני והתעמלות קרקע. שחקניות כדורסל בגיל העשרה, חשופות פי שש להיפגע מקרע ברצועה הצולבת הקדמית בברך Knee/s Anterior Cruciate Ligament ACL לעומת שחקני כדורסל באותו הגיל. על פי מידע שנאסף בארה"ב מאז 1982, שחקניות כדורסל וכדורגל סובלות מקרע של הרצועה הצולבת בשיעור גבוה בהרבה מאשר עמיתיהם הגברים.

למרות שכושר גופני ירוד לא נמצא כקשור לשכיחות גבוהה של קרע ברצועה הצולבת, הוא בהחלט קשור לשכיחות גוברת של פציעות בכלל. עבור רוב הנשים האמריקאיות (וסביר שגם בישראל), רמת הכושר הבסיסית נמוכה בממוצע מזו של הגברים. במחקר באקדמיה הימית בארה"ב, נמצא כי שיעור פציעות עומס יתר בנשים גבוה יותר, אבל בשלב שבו הנשים התרגלו לקצב האימונים שיעור הפציעות בין גברים ונשים השתווה.

בנוסף לדרגת הכושר הגופני, גורמים נוספים הקשורים לפציעות בנשים כוללים הבדל במבנה הברך ושרירי הירך, שינויים ברמת אסטרוגן (הורמון נשי) הקשורים למחזור החודשי, התאמה של נעלים וכן האופן שבו הספורטאית קופצת / נוחתת / מסתובבת. בנוסף, "המשולש הנשי" ("The Female Triad") הכולל שילוב של הפרעות אכילה, הפסקת מחזור חודשי (אמנוריאה), ואובדן מסת עצם (אוסטיאופורוזיס), שכיח בספורטאיות העוסקות בסוגי ספורט מסוימים. השכיחות המדויקת אינה ידועה, אך נראה כי הוא שכיח בעיקר במתבגרות וצעירות העוסקות בספורט, בעיקר באילו המאופיינות בהישגיות יתר וחתירה לשלמות.