אם יש רצון יש דרך

עם סיום עונת הספורט 2015 ולקראת שנת הספורט החדשה 2016

אנו מביאים  לכם סיפור אישי שגם אתם תעזו ותנצחו

 

מיכל שור מספרת לנו על דרכה להישג "מטריף, מאתר ובלתי נשכח":

 

אם משהו היה אומר לי לפני שנה שאני אמצא את עצמי נהנת מריצה ועוד קמה בשביל זה מוקדם בבוקר הייתי אומרת לו שהוא אכל כנראה פטריית הזיה.
במסגרת העבודה אנחנו עושים אחת לתקופה בדיקות ארגומטריות. כשהרופאה אמרה לי שאני בכושר ירוד ועם אחוזי שומן לא מחמיאים, אבל עד שנתיים ללידה זה עוד בסדר,
אז הבנתי כמאמר השיר שמשהו בחיי הולך להשתנות.
נזכרתי שראיתי תמונות בפייסבוק של חברתי מאיה עם קבוצת ריצה של נשים שנראו מאושרות עד הגג. אמרתי לעצמי שאם היא, שכל כך עסוקה, מוצאת זמן להיות בכושר אז גם אני יכולה.
שבוע לפני שהחלפתי קידומת יצרתי קשר עם דליה שאמרה לי להגיע לסטודיו בשעה 8 ביום שישי. כמובן שהזמן הוא יחסי בשעון דליה וזה לא היה ממש 8 אבל קבענו אימון אישי וככה מצאתי את עצמי מתחילה לרוץ וממלאת טבלה עם כל מה שאכלתי במשך 10 שבועות.
לאחר כ-4 חודשים לערך החלו כאבים בכף הרגל, שהאורטופד נתן לה הגדרה שנשמעת כמו קללה.
נאלצתי לעצור את אימוני הריצה ובמקביל להתחזק בשעורי פילאטיס וחיזוק שהמשכתי אישית אצל דליה.
הזמן עבר והכאבים פסקו ולפני חודשיים דליה שאלה שאלה שלא יכולתי לסרב לה - האם ארצה להשתתף בהר לעמק. מאחר וזה היה סוג של חלום מיד הסכמתי בהנחה שתאמן אותי לקראת זה. 
הגיע יום לפני המרוץ והייתי בהתרגשות שיא שלוותה בחשש.
יצאנו באיחור צפוי ואופנתי בצהריים והתחלנו את המסע שלנו מתל חי לתמרת. 
אז בין הג'קוזי, היין הטוב, חברת נשים גדולות מהחיים, הזיעה, חוסר בשעות שינה, חום גדול, קור כלבים, רגעי צחוק בלתי נשכחים, מפגש עם אנשים חדשים, למדתי המון על עצמי ועל כך שאם יש רצון יש דרך.
ולסיכום היה מטריף, מאתגר ובלתי נשכח.
 

דליה מוסיפה:
מיכל, איך את עושה את זה עם ילדים קטנים, משרה מלאה ובעל שטס תכופות לחו"ל?
את השראה לי ולכל הבנות שחוששות ברגע זה אם להצטרף לתוכנית של קבוצת שליחות הסטודיו, מילותייך יחזקו נשים רבות!
באהבה ובהערכה אין קיץ,
דליה.