גלית פוגל ספורטאית השנה לשנת 2009 - הסטודיו של דליה מודיעין מכבים רעות

 

אז מה גם אני שרוטה?

 

 

 

,דליה יקרה

 

האמת, שנפגשנו לראשונה לפני למעלה מ 15 שנה. את השכרת דירה ברמת חן לאחי יונתן, ואני טיפלתי בהסכם השכירות. אז עוד הסתובבת ברחבי מכבים-רעות עם חדר הכושר הנודד שלך ואני הסתכלתי מהצד. נפגשנו מאז בעוד הרבה מפגשים וארועים ותמיד "שלום שלום" והמשכתי להסתכל מהצד.

העולם הזה נראה לי כל כך רחוק.

 

לפני כשלוש שנים החלטתי לעשות מעשה "נועז" – נרשמתי לחוג פילאטיס בסטודיו. (חשבתי בתמימותי שזה רק "חוג").

התחלתי את השעורים, בהדרכתה של יפית המקסימה, ומיד נכבשתי בקסמי הפילאטיס.

משעור לשעור התוודעתי לחבורה משונה של אנשים, שחלפו על פני בסטודיו,  ממש "כת" של שרוטים כפייתיים, ואמרתי לעצמי, אני רק בחוג, לא אורח חיים, לא ריצות, לא אופניים, לא שחייה, לא תריאטלון ולא דליאטלון.

תעזבו אותי באמא שלכם.

אבל משהו בכל זאת קרה, ובשנה האחרונה משהו מהמפעל הציוני (סליחה ה"קולדהמי" הזה) חלחל ודבק. משעתיים בשבוע זה צמח לארבע ולחמש (וזה רק בסטודיו) לעוד שעות ולקילומטראז/ לא מבוטל.

משהו בדבקות ובעקשנות שלך דליה, בהתמדה, לא מוותרת, מציעה, יוזמת, לא מתייאשת - משהו זז שם בפנים והתחלתי ... שעורי עיצוב,  בטן-גב, קוסטה בפארק, מדרגות, משקולות והיום.... ריצה.

ריצה?? מי היה מאמין? אני? ריצה??

והאמת – אני נהנית ובעיקר מופתעת שאפשר להנות, מריצות, מהשכמות, מצינה של בוקר וקור מקפיא של לילה, משמש קופחת, מעליות, מירידות, מאבנים, ממתיחות......

 

אז מה גם אני כבר שרוטה?

 

אז לא, עוד לא הגעתי לדרגת העל.. אבל אני ככל הנראה כבר בדרך..(כפי שהספקתי להכיר אותך.)

ואחרי ההכרה הפומבית– קיבלתי תעודה – הריני מחוייבת.

יותר מכך, אני מקבלת התחייבות זו בהכנעה ובאהבה רבה.

 

תודה לך דליה ובעיקר תודה שלא ויתרת....

ותודה לכל צוות מדריכי המועדון ולחברי הסטודיו עצמם שתומכים, מעודדים, מציעים, מייעצים ולפעמים רק מחייכים, ללא מילים, וזה הרבה.

אז באמת תודה לכולם.

ואגלה לכם משהו שאתם בטח כבר יודעים - לא מדובר בחוג, לא בסטודיו ולא במועדון, מדובר בבית, במשפחה וזה המון.

 

תודה.

גלית פוגל

27.12.09