כתבתה של דנה יופה    14.5.10

​

דליה קולדהם ממשיכה את המסורת, וחגגה עם עשרות מתאמנים וראש עיר אחד את הדליאתלון הרביעי

 

ביום שישי האחרון התקיים הדליאתלון (על משקל טריאתלון) הרביעי במכבים. לדליאתלון – הכולל 500 מטר שחייה, עשרה ק"מ רכיבה על אופניים ושלושה ק"מ של ריצה – הגיע גם ראש העיר חיים ביבס והשתתף בו. הוא הצהיר כי בשנה הבאה יתקיים בעיר דליאתלון עירוני.

ליוזמה הספורטיבית אחראית דליה קולדהם, בעלת "הסטודיו של דליה" במכבים ואושיה ספורטיבית בפני עצמה.

"אני אישית משתייכת לאיגוד הטריאתלון מיום הקמתו בארץ. הרעיון של אימון משולב של ענפי ספורט - שחייה, אופניים וריצה הוא בעיני הבריא ביותר לגוף והכייפי ביותר", מסבירה קולדהם. "האימונים הם מגוונים: יום ריצה, יום אופניים ויום שחייה, וזה מאפשר לגוף להתאושש מהר ולא להיפצע מפני שבכל יום משתמשים בקבוצת שרירים אחרת.

הגיוון גורם למתאמן ללמוד ענף שלא הכיר, יש כאלה שלא רכבו מאז ילדותם וכמובן יש את אלה שטוענים שהמים לא בשבילם ובסוף מתאהבים בחוויית השחייה".

 

מהיכן הגיע הרעיון לקיים מיני-טריאתלון?

 

"במשך שנים ניסיתי לשכנע את המועצות המקומיות שנרים קבוצת טריאתלון ונארגן טריאתלון מקומי, אך תמיד נתקלתי בסירוב. הלוגיסטיקה סביב האירוע: לעצור את התנועה עבור האופניים, השימוש בבריכות, הסכנות שטמונות בארגון שכזה הרתיעו את כולם. עד שלפני 4 שנים החלטתי שאני עושה זאת לבד".

 

במה זה כרוך?

 

"זה אומר לפנות למשטרה ולמוקד המקומי ולשכנע אותם שישלחו לי ניידות ללוות את האופניים ולעצור את התנועה לאורך מסלול האופניים; לארגן חברה רופאה וחבר אורטופד שילוו את כל האירוע ויביאו איתם ערכת החייאה וציוד רפואי; לפנות לבריכת השחייה ולשכנע את האחראים לפתוח בשעה מוקדמת ולתאם עם מצילים; לארגן מתנדבים רבים שיעמדו בצמתים ויעצרו את התנועה ומתנדבים רבים שיחלקו מים בתחנות המים וכן תחנות מוזיקה טובה בדרך שיעודדו את הרצים בעליות".

כך לפני ארבע שנים התחילה קולדהם במסורת של דליאתלון שנתי.

 

אירוע ספורט לא תחרותי.

 

"אם השנים התגבשה בתוכי הפילוסופיה שהתחרות לא צריכה להיות תחרותית. היה קשה מאוד לשכנע את המתאמנים שלא תהיה מדידת זמנים, שלא יהיו פרסים למקומות הראשונים, אלא שכל אחד יהיה מנצח. היום בדליאתלון הרביעי, אני ניצחתי, כולם עוזרים לכולם, מחכים זה לזה, הטובים בוחרים להיות המאספים לחדשים ואת מחיאות הכפיים בסוף מקבלים לא הראשונים, אלא אלו שעשו זאת בפעם הראשונה, אלו שהתגברו על פחדים וקשיים מיוחדים. אפילו הילדים החליטו לפני התחרות שהם יסיימו יחד ועזרו זה לזה לאורך כל הדרך".

 

גם ראש העיר הגיע, ואפילו השתתף. איך הצלחת לארגן זאת?

 

"היה לא פשוט לשכנע את ראש העיר שלנו להשתתף, אני בטוחה שכמו כל אדם גם לו יש חששות טבעיות, לא לעשות בושות, לא להגיע אחרון, יותר קשה כשאתה במעמד מסוים. שבוע לפני הדליאתלון הודיע לי מזכירתו ברכה,מזכירתו של ראש העיר,  שהוא ישמח להזניק או לחלק תעודות בסוף, אך לא ירוץ. החלטתי שאני לא מוותרת לו, הגעתי למשרדו, התיישבתי בחוץ ולא הלכתי עד שיצא, תפסתי אותו בדרך לחניה ואמרתי לו "אם אתה רוצה להוביל את עיר העתיד, עיר איכות החיים, זה לא מספיק להזניק, אתה צריך לשמש דוגמה אישית ולהשתתף". לאחר יומיים התקשרה המזכירה ואמרה "הוא ירוץ". אז כל הכבוד לחיים שהרים את הכפפה, רץ והצהיר ששנה הבאה יהיה זה דליאתלון מודיעין"