נדיה סילברמן כותבת לדליה על דרכה מאפס כושר למרתון ירושלים בחמישה חודשים

 

דליה היקרה,

אני זוכרת שבפעם הראשונה שפגשתי אותך כולם אמרו לך שלום בחיבוק ונשיקות. וזה היה לי מוזר.

עוד לא היכרתי אותך ועוד לא ידעתי עד כמה את תהיי חלק חשוב בחיים שלי!

איזה הבדל בין נדיה של תחילת נובמבר לנדיה של עכשיו. איזה שינוי עצום בחמישה חודשים בלבד!

היום, אין שלום בלי נשיקה וחיבוק! כי ככה זה עם דליה ;-)

 

זה התחיל ברצון שלי להתגבר על כאבי גב שלא אפשרו לי לזוז. ובלי למצמץ דליה שמה אותי על אופניים ואמרה ״בואי נלך לסיבוב״. 

אני, אופניים, הליכה - אלה לא מילים שנכנסו באותו משפט. 

אבל דליה, כמו פייה טובה, הצליחה ובגדול!

התחלתי להיכנס לכושר עם הליכה, אופניים ולאט לאט הגיעה גם הריצה.
 

אחרי 10 מפגשים היא אתגרה אותי עם ריצה של 10 ק״מ בעין גדי. מה, אני אגיד לא? ברור שהתחלתי את האימונים, והתאהבתי! הריצה הפכה להיות בשבילי סם מדהים!!!

עין גדי לא היה השנה, אבל היתה ריצת 10 ק״מ בשש בוקר ביחד עם הקבוצה ונעה, הבת הגדולה שלי. איזה כיף ואיזו תחילת יום נפלאה!

אחריה באו 5 ק״מ בתל אביב ביחד עם מאיה, הבת השנייה. חשבתי שאחרי ריצות עם הבנות שלי נעה ומאיה, מגיעה לי ריצת 10 ק״מ בירושלים רק עם עצמי. כמה טעיתי!

דנה, בת 9, החליטה, בלי התראה, להצטרף אלי אחרי 2 קילומטרים ורצה איתי כל הדרך על לקו הסיום!

ביחד עם האימונים, הגיע גם השינוי החיצוני והכוח הנפשי. הכי כיף זה לקבל כל הזמן מחמאות על איך שאני נראית טוב וקורנת!! תודה דליה!

אחרי חודשיים וחצי, גם גידי, בעלי, הצטרף למסע הקסום אצל דליה. אין כמו לצאת לרכיבת אופניים משותפת ביום שישי בבוקר או להיפגש אצל דליה, עם כמה דקות יחדיו, כאשר אחד מסיים והשני מתחיל את האימון. 

 

דליה, הצלחת לסחוב את כל המשפחה את תוך עולם הספורט. כל הכבוד ותודה מכל הלב!

נדיה.