מאיה כלב כותבת לנו בוקר אחרי ריצת הניווט הראשונה בחייה

​

הגעתי לסטודיו של דליה לפני כ 5 חודשים. אחרי שמאסתי במכוני הכושר המוכרים, אחרי שתי לידות סמוכות (עם "תוצרים" נפלאים כמובן), כשהבנתי שמשהו בגוף פנימה כבר לא עובד יותר. הגב כואב מכל ה"הרם הורד" כל היום וכל הלילה, הגוף מכווץ ונוקשה, אני מתוחה מאוד ובעיקר עגולה מתמיד….
די! אני חייבת שינוי. אבל שינוי אחר, לא אותו "שינוי" מוכר שהחלטתי עליו בעבר פעם אחר פעם. איכשהו היה לי גם ברור למה אני זקוקה: פעילות גופנית איכותית, באווירה אישית ואינטימית, נטולת מוחצנות יתר, שאני ארגיש שהפעם אני בידיים מקצועיות באמת.
נזכרתי בשלטי החוצות של הסטודיו של דליה קולדהם, אותם ראיתי בעבר באזור מכבים רעות, ובשיעור ניסיון אחד שבו השתתפתי לפני כשנתיים וחצי-שלוש, והחלטתי להתקשר אל דליה שוב. וזה קרה. נפגשנו והניצוץ היה שם ולאחריו הלהבה ניצתה בי די מהר. אבל רגע לפני שאני קופצת לספר על אותה להבה, המפתח לכל היה שלא ממש הבנתי לקראת מה אני הולכת (או יותר נכון רצה).
הרי אם הייתי יודעת שדליה מתכוונת לגרום לי לרוץ, או ללמד אותי לרכוב על אופניים בגיל 36 (אחרי שמאז גיל 5 בערך הבטחתי לעצמי שלא עוד, ומאז עליתי רק על אופני ספינינג שלא זזות לשום מקום)  – לא היה שום סיכוי שהייתי מסכימה. בטח כבר שמעתם את זה מליון פעמים, אבל שאני ארוץ??? ארכב?? עזבו. אין שום סיכוי, זה ממש לא בשבילי.
וכך התחלתי בהליכה ולאט (באמת לאט) עברתי לריצה רק כדי להאיץ קצת את הדופק כמובן, והיום לא רק שאני רצה אלא אני אפילו נהנית מזה רחמנא ליצלן. 7-8 ק"מ של הנאה (טוב לא בכולם, רק כש"הריצה נפתחת" לי, אם לצטט את המאמנת).
וכששאלתי את עצמי למה דווקא הפעם קורה לי משהו אחר, מתברר שהתשובה לזה נמצאת בשילוב של הדברים. זה מתחיל בחיבור המיוחד שיש לי עם דליה שהכניסה לחיים שלי מימד נדיר של השראה, שלא מוותרת עלי גם כשאני מתעייפת או שדעתי מוסחת ומחזירה אותי למסלול, זה ממשיך באווירה המיוחדת בסטודיו והקשרים שנרקמים, ולבסוף מגיע אל שיטת הפעולה – תכנית האב שבה יש יעדים, יש מטרות, הדרך מותוות באופן ברור, רציני ואחראי והכל נעשה בחדווה ובכיף גדול.
קשה לי להאמין שאני כותבת את זה (או אומרת את זה לאחרונה לכל מי שרוצה או לא רוצה לשמוע), אבל כל זה מוביל לכך שאני בדרך למירוץ השליחות "הר לעמק 2014" !
את האימונים למירוץ פתחנו בסוף השבוע האחרון כשנפגשנו בסטודיו ב 05:30 לפנות בוקר, ויצאנו לריצת ניווט בת כ 8 ק"מ בגבעות הדרומיות של מודיעין, שארגן עבורנו ג'ואל המקצוען.
בחוץ עדיין חשוך, אנחנו מרכיבות פנסי ראש ויוצאות בריצה אל השטח, שם צוותנו לשלשות, ובאמצעות תצלום אויר, חידון כתוב, ובעיקר הסבריו המפורטים של ג'ואל יצאנו לניווט, לאסוף מסרים אופטימיים שדליה וג'ואל השאירו לנו לאורך המסלול. וזה היה תענוג, תחושה של ילדות, של משהו חדש ומרענן, שונה משגרת הריצה ובעיקר עוד דרך של דליה לייצר קשרים חברתיים ובינאישיים בין השליחות.
מישהי בסטודיו אמרה לי לא מזמן, כשיצאנו לריצה בדיונות של קיסריה, שהסוד הוא לזרום עם הרעיונות של דליה כי אם הולכים איתה עד הסוף זה תמיד יוצא טוב. מאז אימצתי בחום את ההמלצה הזו. זה עובד.