top of page
הר ועמק ראשון שלי - רותי יצחקי
איך מתחילים לכתוב על חוויה כל כך עוצמתית ומשמעותית שעדיין לא הסתימה עבורי ועדיין נמצאת בשלבי העיכול?
אתחיל מהסוף, רצתי 3 מקצים,
במצטבר כ-32 ק"מ.
הייתי חלק מקבוצת נשים מדהימה מלאה בשמחת חיים ונחישות כל אחת ואחת נותנת ככל יכולתה יודעת לעזור לפרגן ולהיות חברה טובה.
סיימתי וחזרתי הביתה במצב רוח מרומם ללא התכווצויות של שרירים או אברים מתוחים או פצועים ובתחושה אדירה של סיפוק, עשיתי עבור עצמי משהו מדהים. הגעתי ממש מוכנה פיזית ומנטלית! תחושה של הישג אישי חשוב -לנצח את הפחד! מעולם לא עלה בדעתי שיש בי יכולת לעשות משהו דומה לזה בעוצמתו.
היום אני יכולה להודות שבימים שלפני עלו בי ספקות ופחדים, שאלתי את עצמי לא פעם האם אצליח לעמוד במשימה? ועניתי לעצמי כל מה שיכולתי כבר עשיתי וכל מה שנראה לי בלתי אפשרי אני עוד צריכה לעשות.
זה לא היה קורה בלי האימון האישי והקבוצתי תחת שרביטה הדרכתה עידודה ותמיכתה של דליה!!!
תודה לך מכל הלב!
קטע ריצה ראשון שלי
רציה עם מירי מאגר שמיר ללהבות הבשן, מוגדר כקטע קל כי אין בו עליות וירידות אבל ביום חם כשהשמש קופחת על ראשנו הופך להיות קשה, התחלה טובה לאחר טקס החלפת הצמידים וצילומים בכל זווית ואנחנו רצות כבר ואז בעודנו רצות במרחבי השדות והשמש מעלינו ואין איפה להסתתר אני שומעת שכשוך מים ומזהה שהירדן זורם ממש לידינו, זה מעודד ואני מתכופפת למלא מים צוננים בכובע ושופכת על הראש לריענון וקירור, יופי אפשר להמשיך, מרחוק שומעים את המולת תחנת הסיום שלנו ודליה באה לקראתנו ורצה אתנו בקריאות עידוד את המטרים האחרונים, בכל זאת אנחנו רצות חדשות, זהו סיימנו, יש מים קרים
יש צל ואפשר להרגע.
חשוב לי לומר שלא לקחתי איתי בקבוק מים בנוסף לשלוקר וזאת בהחלט היתה טעות לא להצמד להוראות ועל כך חטפתי נזיפה חמורה המאמנת .
כמה שעות של מנוחה – אני לא מצליחה לישון אבל נחה עם רגליים מורמות ומתכוננת
למקצה השני שלי
שעה נוחה יותר עם בת זוג חדשה בשבילי אבל וותיקה במרוץ, מיכל נחום. הרגשתי נוח מאוד. בדקנו ציוד, פנסים בגדים ומים. קטע הריצה מתחיל בצומת חוקוק ועד לכלא צלמון מוגדר קשה מאוד! עוד לא ידענו כמה..
התחלנו בריצה נוחה בשבילי מטעי המנגו, דיברנו שאלנו הכרנו קצת יותר מקרוב אחת את השנייה והיה כייף. זה היה החלק הטוב והקל, ואז התחילו עליות קשות מאוד כשהראשונה שבהן קשה ממש גם בהליכה, אחר כך עוד עליה ועוד אחת ובקיצור הרבה, נשים כמעט ולא פגשנו במסלול הזה אבל רוב הגברים שעקפו אותנו גם עודדו אותנו וכל הזמן אמרו כל הכבוד!
בין הנשים הבודדות שפגשו בדרך היתה אחת שנראתה הרבה יותר צעירה ואמרה ככה: כל הכבוד לנו בנות, אבל בשנה הבאה שבעלי יעשה את הקטע הזה!
נוף מקסים של נחל עמוד מתחתינו בשעת השקיעה גרם לנו לעצור לאתנחתא קלה ואיך אפשר בלי צילומים למזכרת? רצנו כשעתיים בשבילי פרות ועברנו במעברי מים בלי מים
ואלה היו השעתיים הכי קשות שהיו לי ואני גאה לספר ששרדתי ועמדתי בגבורה במשימה!
תודה למיכל שרצת לצידי!
שוב כמה שעות של מנוחה – ושוב קשה להרדם, ארוחה קלה ומקלחת, שעה וחצי של שינה וצריך לקום מחכה לי עוד.
הקטע השלישי והאחרון
מעתיקות בית שערים לרכבת העמק בכפר יהושוע, ריצה עם שתי רצות וותיקות שרה וגבע שותפות נהדרות. קטע הריצה לא נחשב קשה אבל הוא קשה כי הגוף כבר עייף.
בתור אישה שגדלה בהתיישבות העובדת לרוץ בשדות החקלאיים לומר בוקר טוב לפרות במושבים ולהריח את ריח הזבל על הבוקר, זאת היתה החוויה שהזכירה לי מאין באתי ולאן הגעתי!
זהו רואים את הסוף, אני מזהה את גלי ביתי באה לקראתי לוקחת את ידי בידה ורצה איתי במטרים האחרונים, זה כל כך מרגש לראות את הילדים מפרגנים במחוות כאלה, ואין חדש תחת השמש, דמעות של התרגשות ואושר מציפות את העיניים שלי.
הסיום בתמרת
מתארגנות לעלות על השטיח האדום, מלאות באנרגיות טובות שרות ושמחות עונדות מדליות על הצוואר,
איזה סיום אדיר לחוויה אדירה!!!
bottom of page