שי לשי - מקום ראשון!

שי אלמוג קוטפת מדליית זהב בטריאתלון נשים

בקטגוריה ספרינט פאראטריאתלון

​

שי אלמוג, בת 14, השתתפה בשבת האחרונה לראשונה בטריאתלון נשים בקטגוריה ספרינט פאראטריאתלון וקטפה את מדליית הזהב. כששי היתה בת 8, חיידק טורף כילה לה את הסחוס בירך שמאל ומאז היא מוגבלת בתנועה. לפני פחות מחצי שנה, אביה פנה לדליה על מנת לשפר את איכות חייה ולשקם אותה בתוכנית שיקום. דליה החליטה לעשות את השיקום בריפוי דרך ספורט שזו דרך חיובית, כיפית, מעצימה ומחזקת. בתחרות, שי שחתה בים סוער, רכבה על אופניים ורצה ועל כל אלה זכתה במקום הראשון

 

שי כותבת לנו:

בטריאתלון, כשהגעתי לקו הסיום לא בכיתי אך רציתי עוד הפעם לעשות הכל מחדש עם המאמנות שלי, זה היה מרגש אולי קצת קשה אך זו חוויה שבאמת אי אפשר לשכוח!

ובנוסף כשהגעתי כמעט לקו הסיום לא האמנתי שאוכל לרוץ עד לקו הסיום!

הרבה זמן לא יכולתי לרוץ! ההורים שלי היו מופתעים ונרגשים מאד!

המשפחה שלי הכינה שלטים וחולצות שאותי זה ריגש נורא.

זה היה הרגע המדהים ביותר בחיי.

במקצים של האופניים והריצה דליה והילה תמיד שרו לי שירים ומכך כל המתחרות התחילו לשיר כי זה עודד את הקצב ואותי.

במקצה של השחייה חברתי ניקול בת ה-20 ניקול מהקבוצה שלי, פאראטריאתלון התנדבה לשחות איתי ועם הילה, ביחד עברנו הרבה מתחרות והיה לי חיוך ענקי על הפנים.

הקבוצה שלי פאראטריאתלון היא קבוצה הכי מדהימה ומקסימה בעולם!

כולם עודדו אותי שם לטריאתלון הראשון שלי ולעולם לא אשכח את זה!

האימונים עם דליה והילה (המאמנת לשחייה) היו מדהימים אולי קצת קשים אבל עברתי את וזה היה שווה את זה.

כשהגיע טקס הסיום קראו לקבוצת פאראטריאתלון והלכתי ביחד איתן והתחילו לומר על מקומות ראשון שני ושלישי על ספרינט וספרינט קצר.

כשהגיעו לספרינט קצר קראו בשמי ואמרו לי שאני מקום ראשון, לא היו לי מילים לומר אלא רק לעמוד עם דליה על עמדת המקום הראשון ולחייך כל הזמן, זה היה מרגש כשחילקו את המדליה.

אני לא האמנתי שהגעתי להישג כזה מדהים בגלל המגבלה שיש לי: כשהייתי בת 8.5 גילו לי חיידק טורף בירך השמאלי שאכל לי מהסחוס ונוצר לי בלגן שהייתי צריכה להתפנות למרכזיים רפואיים- פיזיוטרפיה, הידרוטרפיה, הגבהות, מדרסים, בתי חולים וכבר היה לי נמאס עד שהגעתי לדליה והיא התחילה לעשות איתי משהו אמיתי לרגל שלי- זהו סיפורי (המקוצר).

אני נורא שמחה שהגעתי לסטודיו עם דליה ועם השיעורי שחייה עם הילה כי איתם עשיתי הישגים שלא ידעתי שאני יכולה, אני ממליצה לכן נשים יקרות וילדות תנסו ותהנו כי זאת חוויה ענקית שלא תהיה לכם אף פעם, כי אני הולכת גם שנה הבאה!המון בהצלחה בהמשך הדרך,שי אלמוג

​​​

 

דליה לשי:

 

הגעת אלי עם אבא לפני חצי שנה. ילדה רגישה, יפה ושקטה. הקושי בללכת, הרגל החלשה והצליעה, מיד שיכנעו אותי שמגיע לך חיים נורמלים של נערה מתבגרת. ידעתי שכבר ראית אינספור רופאים ומטפלים ושהדרך שלנו חייבת להיות כיפית, בריאה ומבריאה. היה לי חשוב ללמד אותך מידית לרכוב על אופניים ולעשות אותך עצמאית, להגיע לתיכון על אופניים, לפגוש אותי מיד אחרי בית ספר, ללא תלות בהורים מסיעים. רתמתי אותך לאתגר של טריאתלון וידעתי שיתאים לך השילוב של שחיה ואופניים ואם נצליח לחזק את הרגל אז אולי תצליחי לצעוד את הקטע של הריצה. אנחנו נפגשות כל יום שלישי ב-14:00, מחוץ לשער בית הספר ושום דבר לא מזיז את האימון שלנו. האימון שלנו נמשך בדרך כלל כ-3 שעות, שהן שלושת השעות הכי כיפיות בשבוע שלי.

אני רוצה להודות לך שי שנתת לי את ההזדמנות המלאה לאמן אותך והאמנת בי ובדרך. את גיבורה אמיתית ותובילי אחרייך דור שלם של נערות, ילדות ונשים שיבינו שהמגבלה היחידה שלהן היא בכלל לא פיזית. את נותנת להן אמונה בעצמן להאמין שגם הן יכולות. יש לי תוכניות לטווח קצר ולטווח ארוך לגבייך. אני רוצה לראות אותך רוקדת בכל מסיבה, כמו כל נערה בת גילך. אני רוצה להטמיע בך את דרך הספורט כדרך חיים של העצמה ואושר.

מגיעה לך באמת מדליית זהב!

אוהבת אותך, דליה.