חוק זה דן בכוחות הפועלים באינטראקציה בין גופים.
החוק השלישי של ניוטון (המכונה לעתים בשם "חוק הפעולה והתגובה") טוען כי כאשר שני גופים נמצאים באינטראקציה של כוחות - הכוח אותו מפעיל גוף אחד על הגוף השני שווה והפוך בכיוונו לכוח שמפעיל הגוף השני על הגוף הראשון. חוק זה קובע כי כאשר גוף מפעיל כוח כלשהו על גוף אחר, הגוף האחר יפעיל כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו על הגוף הראשון. הפעולה והתגובה הם שני כוחות שווים ומנוגדים הפועלים על שני גופים שונים, לכן אין הם יכולים לבטל זה את זה.
בשפה אחרת – מה שאתה נותן אתה מקבל בחזרה. זה בדיוק מה שזה. יש עמוק בתוכנו את החוזק והכוח הפנימי הדרוש להכול. אנחנו לא צריכים להגיע לאף מקום. המקום שאנחנו מחפשים נמצא שם כל הזמן. העבודה של היוגה תהיה בעיקר להזיז את מה שמסתיר לנו מלראות ולהבין את זה. ויש הרבה מה להזיז. חיים שלמים יש להזיז בשביל לחזור להיות שלמים עם החיים. העבודה של מנחים הפוכים או מנחים על הידיים, או עמידות ידיים או "לעוף" נמצאת בעיקר אצלנו בראש ולא בגוף. מבחינת הפיזיקה אם יש גוף לדחוף יש גוף שדוחף חזרה. כל מה שבתווך נמצא רק בראש. העבודה בעיקר היא על הראש. על המינד. על ההכרה שמשוחדת ע"י נותן השוחד שזאת המחשבה, התפיסה, הידוע, האחיזה. ברגע שמתחילים להיות בעבודה ובהתבוננות על ההכרה שכבר מעצם ההתבוננות משתנה, חוזרים להיות קרובים יותר לעצמנו, אז שרוי הרואה בטבעו שלו. כשהרואה שרוי בטבעו שלו הכול אפשרי וקיים עבורו כי הוא מי שהוא. עד שנגיע לשם יש הרבה עבודה של דרך, של תנועה, של שינוי, של מבט עמוק פנימה. תנועה היא ריקות. ריקות היא היענות. בהיענות אתה פנוי לכל מה שבא. כי מה שבא יבוא אלייך כדי שתהיה מי שאתה. כל השפע קיים בעבור ההתנסות והשחרור דרכו. המבט הפנימי אל הכול הוא המבט כשלעצמו. כך כתוב בסוטרות.
מה יש שם בינינו לבין עצמנו? חיים שלמים של מרחק ואי הבנה. ביוגה אנחנו מניחים את עצמנו לפנינו.
באנו ללמוד בחיים. מי שלא לומד את עצמו מפספס את הדבר המשמעותי. המשמעותי יהיה איך מתקרבים. אנחנו נפגוש בדרך הרבה מרחקים. ההכרה עושה הכול כדי לא ללמוד. יש להכרה רק עניין אחד שהוא לצבור ידע. העבודה אינה לצבור עוד ידע כי אם לוותר על הידע ולהיות עם מה שידוע עמוק בפנים. כל אחד יודע את עצמו. רובנו שוכחים. אחרי השכיחה אין כבר תהליך של התקרבות לחיים, נוצר רק מרחק.
הלמידה מופיעה כשאנחנו לא מוכנים. כשאנחנו חלשים או נחלשים או מגלים חולשה בתוכנו. מהותי עד לאין שיעור לשהות על תהליכי הסתכלות. תמיד יהיו תנאים מעולים כדי להתרחק ממפגש. האם התנאים האלה פותחים את ההתנסות חזרה למפגש? חזרה לעצמינו?
"חוזק של גוף נקבע תמיד ע"י המקום החלש שבו" טוענת הפיזיקה. יש להמשיך ולהתבונן. רק כך אנחנו ממשיכים להיות בדרך. בדרך חזרה. בדרך הנכונה. זו שמחזירה, מקרבת, מדייקת. זו שמחייה חזרה. חולשות הן החוזקות האמתיות. ויש תמיד עבודה לעשות.
תודות לשירלי כספי על הניסוח והתובנה.
