בימים לקראת יום הכיפורים ובסדנה אנו מנקים ומפנים לא רק את הבית, אלא גם את הכלי בו אנו גרים - הגוף נפש שלנו, תרגול תנוחות היוגה והשיח מכוונים באופן מיוחד לנושא הגמישות. אנחנו דנים רבות באחד הערכים המרכזיים ביוגה, ׳אפריגראהה׳ - לא להחזיק, לשחרר, להרפות. אנו מתרגלים גמישות והרפיה ברוח היוגה, הקשורות לאין ספור רבדים בגופנו ובחיינו. אנו חוקרים דרך הגוף מהי הגמישות האמיתית? ומשם מהו הדבר שלוקח מאתנו את הגמישות בגוף ובחיים? הגוף שלנו הוא כלי, אליו אנו מוזגים את כל הדברים שאנחנו עוברים, את כל הרגשות שאנו נושאים, את כל הזיכרונות, הרגעים הקשים, הרגעים המשמעותיים, הכאבים הפיזיים והנפשיים. כל פינה בגוף שומרת לה פיסות של
מחשבות ותפיסות, הרגלים ודפוסים. הכול נשמר מאוחסן ומתויג בגוף. דרך תרגול תנוחות היוגה, אנו מוצאים את הגמישות האמיתית, שהיא להבין ולחקור את ה׳מחסן׳ של חיינו, מחסן שעצם פתיחתו משנה חיים. ברגע שאנחנו מתחילים לשחרר עומסים בגוף הפניות בחיינו גדלה, החלל מתרוקן ונותר מרווח שקט המאפשר לחזור אל החופש והגמישות שהיו שם במקור. החוזק הפנימי שלנו לא מושג באמצעות אימוני כוח ומשקולות כבדים. החוזק הוא דווקא בגמישות. כי טיבם של החיים הוא שינוי, והחוזק האמיתי הוא היכולת לנוע בהם בגמישות, בגרות והכלה. כשהגוף גמיש, חוזק חדש מופיע, שמאפשר לנו לקבל את החיים ואת המצבים המשתנים, ולנוע דרכם ואיתם. הגוף נושא את הכול ועל כן צריך מקום בתוכו. כמו הבית, הגוף צריך לאפשר לנו מקום פנוי דיו כדי שנוכל להיכנס אליו. כשהכול מלא, כיצד נוכל להיכנס? בשלב הראשון עלינו ללמוד כיצד לפתוח אותו גם כאשר הדבר אינו פשוט, גם כאשר ישנם דברים שצריך להזיז, לשחרר, ואפילו להיפטר מהם. הגמישות האמיתית היא התנועה האמיתית, היא היכולת להיות בחיים באמת. כשטווח התנועה שלנו גדל דרך גמישות, טווח הדרך בה אנו פוסעים גדל ומתרחב אל תוך החיים עצמם.
