מי שנמצא במצב תודעתי של סאטיה, אין עבורו זמן-
מי שנמצא במצב תודעתי של סאטיה הזמן לא מתקיים עבורו, כלומר הוא לא חיי בתוך מימד של זמן כי אומרת לנו סאטיה "מי שבמצב של סאטיה התודעה נמצאת כבר בתוך הפעולה עצמה".
הסוגיה של זמן אינה מתרחשת כשאני בסאטייה כי זמן מסתיר את מי שמייצר, מי שמחולל את הזמן, ומי מחולל זמן? מבנה של אני.
הזדהות עם דמות יוצרת רצונות ולזה אנחנו קוראים זמן.
בתוך סאטייה האירוע הזה לא מתרחש, כלומר להגיע למצב תודעתי של סאטיה זה לא עניין של החלטה כלומר אני לא יכול לומר "אני רוצה להיות בסאטיה", וכשזה לא קשור ברצון זה קשור בשינוי, טרנספורמציה פנימית שהזיזה ושחררה את הממד של האני.
לכן מה שאנחנו עושים בתוך התרגול זה לא ללמוד עוד תנוחה, זה לא עוד ידע אלא טרנספורמציה, שינוי של להזיז את מה שמסתיר את השלמות.
כשאנחנו נמצאים יותר ויותר קרובים לעצמנו כל חיינו מתחילים להשתנות, כלומר אדם לא משתנה כשהוא לומד משהו על משהו אלא הוא הוא לומד על מה מסתיר לו את השלמות שמראש נמצאת כבר.
אנחנו חושפים את האמת שהיא כבר חלק מתוך המהות שלנו, לא לומדים על האמת או לומדים התנהגות מסוימת אלא לומדים את המרחב הזה. כלומר היוגה לא עובדת על-"עוד" אלא עובדת על טרנספורמציה ועל שינויים במקום.
אנחנו מכירים את זה מתוך המסורת ההודית כשאדם משנה את השם שלו, הוא לא משנה את השם שלו כי הוא יודע יותר על השם החדש אלא השם החדש אומר "אני כבר לא אותו אחד ".
אותו אחד שנוצר הוא התגבשות של כל מיני אינפורמציות אבל אני כבר לא באינפורמציה- עברתי לממד אחר
