לעבור את מחסום ה-10
אמיר בשן משתף אותנו בדרך שעבר עד לחצי מרתון במירוץ עין גדי
דליה כותבת:
אמיר הצטרף לצוות הסטודיו שלי כשהיה בכיתה י'. חיפשתי ילד גאון שיוכל לעזור לי במחשב.
באנשי קשר בטלפון שלי במשך שנים רבות הוא היה כתוב תחת השם "אמיר אקסל", כיוון שהיה עוזר לי לבנות טבלאות אקסל. עד שחשבו בסטודיו שזה באמת השם משפחה שלו.
עולם הספורט היה רחוק מאמיר, הוא מעולם לא השתתף במשחקי כדורסל, כדורגל וכו'.
מבחן בראור בצבא שבו יש לרוץ בסה"כ 2 ק"מ הפחיד אותו פחד מוות.
עם השנים, עצם החשיפה דרך הסטודיו לעולם הספורט, אמיר נדבק בחיידק הטוב הזה.
אני גאה בו כמו בן שלי על האומץ לקחת אתגרים ולבטוח בי כמאמנת.
את השאר הוא כותב לכם כאן.
התמיכה האינסופית של דליה
אמיר כותב:
נתחיל מהסוף, רצתי חצי מרתון בפעם הראשונה בחיי!
בתקופת סוף נובמבר הקרה דליה לקחה אותי לשיחה רצינית. "אתה תרוץ השנה חצי מרתון בעין גדי" היא פסקה. מתוך בלבול מילמלתי "טוב", כשכל מה שבאמת היה לי באותו זמן בראש זה "לאאאאא!". היא מיד לקחה דף מהמדפסת והכינה לי תוכנית אימונים אישית. בואו ניכנס לפרופורציות. מדובר על בסך הכל קצת יותר מחודשיים לפני המירוץ. פרק זמן שבוודאי היה מרתיע כמה מכם. תוסיפו לזה שעד לאותו הרגע הריצות הכי ארוכות שהייתי עושה היו 10 ק"מ וגם אותם הייתי מסיים מתנשף בכבדות. באמת שלא ידעתי מאיפה לשאוב את הכוחות הדרושים כדי לעמוד במשימה שהטילה עלי הרגע דליה.
הימים חלפו וכמובן שרמת הקושי של האימונים גברה הדרגתית. אבל אט-אט התחלתי לאהוב את הקטע הזה של הריצה. אני, ששמעולם לא חצה את מחסום ה-10 ק"מ, מתחיל לעשות ריצות למרחקים ארוכים אף יותר. ואז הגיע היום של המירוץ.
בבוקר של אותו היום שיקשקתי מפחד. התקשתי להאמין שאצליח לסיים את החצי מרתון בחתיכה אחת. "3, 2, 1 צאו לדרך!" צעק המזניק. כבר אחרי הק"מ הראשון הרגשתי שאני לא מסוגל. השרירים כואבים, הגוף עייף וכל שאר הרצים עוקפים אותי בקלילות. באותו שלב הידהד לי קולה של דליה מהסדנת יוגה שהתקיימה יום לפני המירוץ. "קחו נשימה עמוקה וזיכרו שביוגה אין תחרותיות ואין ביקורת על עצמך". כמה שהיא יודעת להרגיע. יחד עם הנופים המדהימים של עין גדי והתמיכה האינסופית של דליה, שבאמת אין כמותה, עשיתי את הבלתי יאמן. רצתי 21.1 ק"מ ללא הפסקה, ממש כך, לא הפסקתי לרוץ לרגע. הגעתי לקו הסיום בתחושה עילאית מלווה בדליה, גיא וטובה.
היום, בדיעבד, אני יודע קצת יותר על ריצה ומוטיבציה לריצה והייתי רוצה לשתף אתכם בתובנות שלי. מי יודע, אולי זה יגרום לכם לרצות לרוץ יותר ואולי יום אחד לרוץ חצי מרתון ואפילו מרתון שלם.
הבריאות
אחת האסוציאציות הראשונות שעולה לכולנו כשאומרים לנו ספורט, היא בריאות ובצדק. הגוף שלנו הוא מכונה מופלאה ואתם לא תאמינו מה הוא מסוגל לעשות עד שתתחילו לרוץ. כמה שזה ישמע לכם מוזר, דווקא כשאתם חולים או לא מרגישים טוב, צאו לריצה. לא תאמינו כמה זה יעשה לכם טוב וישפר את מצב הרוח שלכם. תשאלו את המאמנת דליה כמה זה עשה לה טוב כשהיא היתה חולה. היא בטוח תשמח לספר.
הישגים
היום בעידן המידע, כשלכל אחד מאיתנו יש סמארטפון בכיס זה פשוט מתבקש לרוץ איתו. הורידו את אחת מאפליקציות הריצה הקיימות ותתחילו לרוץ. אני רץ עם אפליקציית Endomondo. התכונה הטובה ביותר שלה לפי דעתי היא ההישגים האישיים. כל פעם שתשברו שיא אישי שלכם, היא תקפיץ הודעה על המסך. הייתי מתלהב מזה. אחרי כמעט כל אימון הייתי מצלם לדליה את המסך "שיא אישי חדש בריצת 10 ק"מ". תנסו, לא תאמינו איך תתמכרו לתחושה הזאת שאתם שוברים שיאים אישיים של עצמכם.
חשיבה
תקופת המבחנים היא הגיהנום של כל סטודנט. את זה יגיד לכם כל סטודנט. עכשיו תוסיפו לזה עבודה כמתכנת בחברת הייטק עם 100% אחוזי משרה פלוס אימונים אינטנסיבים לחצי מרתון. אוי א ברוך. אבל לא תאמינו כמה שריצה משתלבת טוב בתקופת מבחנים. כמה טוב אתם שואלים? כל כך טוב שסיימתי את תקופת המבחנים בלי אף מועד ב' ועם צפי מ-3 מבחנים לפחות לציון 100. אני אמנם לא מומחה, אבל אני משוכנע לגמרי שיש משהו בריצה שמחדד את החשיבה. בחיים לא הייתי מגיע לציונים כאלה לולא הריצה.
המדבר הזה כולו שלי
כיף
ריצה זה פשוט כיף. קחו את המוזיקה שאתם אוהבים וצאו לרוץ בנופים שבקרבתכם. אתם תופתעו לגלות מה לטבע יש להציע עבורנו. חייכו כל הדרך ותהנו. אם אתם חווים כאב במהלך הריצה או לאחריה, סימן שאתם רצים לא נכון. הכאב היחידי שאמור להיות לכם בסוף ריצה הוא שיכולתם לרוץ יותר. בעצתה של דליה, נסעתי לת"א לחברה שמתמחה בהתאמת הנעל לרגל. הבדיקה מקיפה אך חווייתית ומהנה ובסופה נמצאה הנעל האולטמטיבית. קשה לתאר את ההבדלים בין ריצה עם הנעליים הישנות לחדשות. פשוט כיפית ומהנה יותר.
לסיכום, ריצה היא יותר מה שהראש שלכם מסוגל לעשות מאשר הגוף. ברגע שהופכים את הריצה ממטלה להנאה, הגוף שלכם ידאג בעצמו לעשות את כל השאר. תנו לו, הוא מסוגל לזה. אל תנסו לצבור קילומטרים, העדיפו תמיד לצבור חוויות. והכי חשוב, האמינו בעצמכם שאתם מסוגלים.
אין מצב שזה 21 ק"מ! זה כזה כיף!
תודה למקום המיוחד הזה ולמתאמנים שבו שתמיד היו שם כדי לתמוך ולעודד.
ותודה אחרונה ענקית לדליה, המאמנת שלי, שבלעדיה שום דבר מזה לא היה קורה.
אמיר לומד לעוץ בכל כך הרבה מובנים
אמיר בשן, איש המחשבים.