מחנה אימונים לקראת "הר לעמק"
21 בנות מהסטודיו שלנו יוצאות למירוץ השליחים "הר לעמק 2016" ב-19 במאי
עברנו יומיים מרגשים של ריצות לילה וריצות בוקר עם הרבה חוויות מעצימות
דליה כותבת יומן מחנה אימונים:
יום חמישי ב-11 בלילה:
"בלי לשים לב רצנו 12 ק״מ,
היה לילה בהיר עם חצי ירח ומלא כוכבים,
בפסגה עצרנו לכמה דקות של יוגה ובפרגולה בשטח, ולי דיברה על הפרעה והמשה שיש בכל אחד מאיתנו, איך אפשר להיות עבד 220 שנה עד שאתה אומר אני צריך לצאת לחופש וביקשה שנחשוב על זה בדרך חזרה.
בגינה איציק הכין לנו פיצות מדהימות ודקות כמו באיטליה, אחת הבנות החדשות, קרול, שהיא עולה מוונצואלה, בריצה הראשונה שלה בסטודיו, סיפרה שבאה אלי לפני 3 שבועות וביקשה שאציל אותה, שאין לה כח לעלות אפילו במדרגות הבית.
אישה צעירה עם חיים לא פשוטים וכבר רצה הערב בתמיכה של הקבוצה 12 ק״מ.
איציק דיבר יפה וגם אני הודיתי לו על תמיכה בכל יום מחדש. מטלפון דחוף תבוא יש פנצ'ר בדרך או כשמישהי נופלת מאופניים ובכלל.
היה אמיתי ומהלב."
קרול כותבת לי בספרדית בתגובה, תתרגשו גם אתם:
Muchas gracias Dalia. Eres una persona bendecida con una gran fuerza y vitalidad que transmites a todos alrededor. Haces un gran trabajo que en primer lugar nos ayuda a ver la vida de otra manera y asi responsabilizarnos primeramente de nosotros mismos para asi poder dar a los demas. Gracias!!!
Karol Levy
יום שישי בצהריים:
"סיימנו בהצלחה את מחנה האימונים האחרון לפני הר לעמק 2016,
למדנו לרוץ בלילה בשטח עם פנסי ראש ולא ליפול,
לקום בבוקר עייפות ולהתעורר ליום חדש רק באמצע הריצה,
לא לוותר כשכואב ולהגיע כשאת פצועה. במקום לרוץ, ללוות באופניים את החברות וללמוד שמכל פציעה גדלים,
הוכחנו שוב לעצמנו שכל אחת יכולה
הוכחנו לכל אחת מהנשים שעכשיו בבית, שמפחדת לקחת אתגר חדש, שאומרת זה לא בשבילי, שילכו הן המשוגעות האלה מהסטודיו של דליה - הוכחנו לה שכל אחת יכולה לעשות כל מה שהיא אוהבת, לצאת לחופש אמיתי ולצאת מעבדות פנימית לחירות."
ולי קולס כותבת לנו על חווייתה האישית:
לנצל זמן פציעה כדי לגלות כוחות חדשים.
כל פעם שנדמה לי שהמאמנת שלי לא יכולה להפתיע אותי יותר, זה מגיע.
כאבים חזקים בברך אחרי 7 ק"מ ריצת לילה, העלו אותי צולעת ומוטרדת לרכב שהקפיץ אותי לנקודת הסיום. למחרת - ריצת בוקר, ברור שאני לא יוצאת.
05:30 אני מסמסת למאמנת שאני נשארת בבית, התשובה לא איחרה להגיע : "תעלי על האופניים ותלווי אותנו ברכיבה".
"מה??? אוקיי!"
פחדתי
עליתי
פידלתי
דאגתי
שתיתי
ראיתי
נבהלתי
"ברכיבת שטח את מדמיינת שאת כמו מים זורמים.
יש אבן? את מאפשרת לאופניים לזרום עם תנועת הטבע"
ככה היא אמרה וככה אני עשיתי.
נשמתי מלוא הריאות את הירוק שמסביב ואת התכול שמלמעלה.
זרמתי
הגוף מצטרף לקצב של הטבע, כלום לא כואב, כלום לא מטריד.
יופי של חודש,
חודש של ניסים הניסן הזה.
חג שמח!
ולי לומדת לרכוב באופני שטח דווקא ביום שחשבה לוותר על ריצה בגלל כאב ברך
קחו כל פציעה כהזדמנות למשהו חדש