המרחב הטיפולי של היוגה פוגש בכל רבדי החיים. החל מהגוף הפיזי ודרכו דרך כל שאר הגופים. היוגה היא טיפול. יוגה היא תרפיה. תרפיה לאדם ותרפיה לחיים. יש שאפשר למקד אותה כתרפיה לגוף ולנפש ולאדם בפרט מול עצמו ואפשר לראות דרך בה היא פוגשת ונפגשת עם כל מה שהחיים מזמנים לנו, פותחים בפנינו. כמו מטפלת בנו און-ליין בזמן אמת בכל שנקרה, יקרה וקורה לנו בדרכינו ובדרך החיים.
למה האנרגיה נתקעת או נחסמת?
לפי היוגה האדם אימץ לעצמו טבע של תקיעות. האדם תקוע בלא להיות הוא עצמו. היוגה מטפלת באדם כדי שיחזור להיות חופשי להיות הוא עצמו. המנגנון המניע את האדם, חייו, האנרגיה והעשייה נקרא על פי מסורת היוגה "קלשות". האדם בבסיסו תקוע! במציאות שרואות עיניו, בדמותו שלו אליה הוא מושך או דוחה דברים ובהיצמדות לחיים כפי שהוא מכיר ויודע. עיקר הדבר שהאדם תקוע עם דמות כלשהיא, מזדהה איתה, עובד בלתחזק אותה, בלרצות להיות עוד מאותה הדמות, לשפר אותה, לפאר ולהאדיר את שמה ואת האשליה שהיא העצמי והיא מהות החיים. היוגה מעמידה מולנו מראה ומסבירה לנו כיצד הטבע הראשוני שלנו הוא להיתקע. בראש הרשימה אנו תקועים בתוך הגוף שלנו ומשם הרשימה ארוכה לכל יתר התקיעויות שלנו ובנו. אם ישנה ההבנה שהתקיעות הפכה לטבע שלנו ומתוך מבט פנימה היינו מבקשים לשנות זאת – כל שעלינו לעשות הוא לשנות את דרכינו. הדרך כפי שהיא מובילה אותנו לעוד ועוד תקיעות בגוף, בלב, בראש, ביחסים, בעבודה, בהשקפות, בדמות וכו'. אם נשנה את דרכינו ונשתנה לאורך הדרך אולי נוכל להיות פחות תקועים בכל אלו שהרי הטבע האמיתי של האדם (או אולי נוכל לומר העל-טבעי) הוא הטבע הרוחני, כמו לומר לפני שנתקענו או אחרי שהשתחררנו.
אדם צריך להתגבר, לעשות את העבודה שתאפשר לו להפסיק לקדם את דמותו בחייו ובעולמו. ההבנה שכדי לצאת מהסמסרה (מעגל החיים התקוע – חוזר ונשנה) יש לעשות משהו על-טבעי. מחוץ לטבע (התקוע). "האדם מעדיף בתי-קפה" כלומר במטאפורה של לא לעשות עבודה. להמשיך את שיחות והתנהלות החולין ולא לגשת לעומק ולמהות, אלא להתנהל מתוך צרות (מלשון צר) החיים וראייתם המצומצמת והתקועה. הטבע שלנו הוא המנגנון כמו שנאמר במקורות "טבע האדם הוא רע מנעוריו" ועל כן יש ללמוד אותו לעומק ולהבינו ככלי להשתחרר, להתעלות ובאמת באמת להתקדם. הרי דמות לא מתקדמת לאף מקום. כשנדמה לנו שהיא מתקדמת קדימה או למעלה הרי היוגה שבה ומסבירה שהיא למעשה מתרחקת. ממי? מעצמנו! בדימוי שמחובר לטבע נוכל לומר שיש להתגבר על שכבות רבות של קרקע על מנת שהמים יוכלו להופיע מן המעמקים. והרי כל חיינו עמלנו במאמץ רב לבנות את הקרקע. ועכשיו העבודה תהיה להחזיק את הכלי הנכון ולהתחיל ולחצוב בה.
ביוגה אנחנו לא מטפלים בחושך, אנחנו מטפלים באור.
אם התרגול נשאר כפעילות שמקדמת אותי הוא עדיין נשאר בגבולות הטבעי שזה האגו שבנו. העל-טבעי שהיוגה מכוונת אליו לא מקדם אותי אלא מחזיר אותי. אנחנו באמת נתקעים כי אין את ההבנה הזו. אך למעשה כשמופיעה ההבנה שאנו תקועים מתחיל תהליך ההתפתחות. התרגול הופך לכלי על מנת להזיז את האני ולא כדי להוסיף אני. רוצה לומר שההיתקעות היא בסך הכל אי-הבנה. המציאות צריכה להיות בזרימה. כשההיתקעות הופכת לטבעי הדבר מביא אל חיינו המון כאב והמון אי-תנועה ובוודאי לא מוסיף לשינוי המיוחל. תרגול כתרפיה לא מקדם אותי, אלא מטפל בכל מה שמקדם אותי.
חיים הם תרגול
תרגול הוא תנועה
תנועה היא ריקות
בריקות אתה פנוי להיענות למה שבא
בדחיסות ישנה חסימה ותקיעות שאינה בעצם בהלימה עם התנועה, החיות, הזרימה, טבע הדברים עצמם.
כמו בפניות אתה חוזר להיות מי שאתה. חוזר להיות עצמך.
הרגש כבר כל כך משפיע ומכתיב על צעד ושעל שהרגישות למצב של היות ונוכחות הולכת ומתרחקת מאתנו והגוף הופך למחסן של סיפורים ורגשות, הרגלים והיצמדות. כשאדם נצמד לחיים הוא בעצם מפחד לחיות אותם כמי שהוא. היוגה היא כלי של טיפול. פנס לדרך חיים. כשאתה פתוח לתנועה התנועה פותחת מחדש את החיים. התרפיה היא דרך תנועה, נוכחות, ריקות והיענות.
תודות לשירלי כספי על הניסוח המדוייק.
