לפני 20 שנה חלמתי על מיני טריאתלון משלנו, חוויה שתתן לכל אחד ממתאמני הסטודיו אפשרות לא לפחד מהמילה ״טריאתלון״, אלא להבין מהי המשמעות האמיתית שלה.
אירוע הדליאתלון הוא חגיגה של החיים הספורטיביים המשלבים בהנאה ענפי ספורט שונים: רכיבה, שחייה וריצה. זאת כדי לתת לגוף חוויה בונה, כיפית ומשקמת.
להיות טריאתלט זוהי דרך חיים שאותה אפשר להתחיל בכל גיל ולהמשיך לאורך כל החיים. הטריאתלט מגוון את האימון שלו כל יום: יום ריצה, יום רכיבה, יום שחייה, ובכך מבטיח לעצמו לא רק חיים ארוכים אלא חיים באיכות מצוינת.
הדליאתלון הוא אירוע בעל צביון משפחתי, לא תחרותי. אין מדידת זמנים ואין מדליות וגביעים בסיום. כל משתתף זוכה בתחושת אושר עילאי.
זה כבר הפך למסורת -ה-"דליאתלון" מתקיים כל שנה בחודש מאי, ובו שוחים המתאמנים 500 מטר בבריכה המקומית, רוכבים 10 ק"מ על אופניים ורצים 3 ק"מ בנוף היפה של אזורנו.
לאירוע מגיעים כל מתאמני הסטודיו, ילדיהם ונכדיהם להשתתף יחד בחוויה הנפלאה והמגבשת. כך הדור הבא ממשיך את המסורת של חיים ספורטיביים ומאושרים.
משפחות הסטודיו חולקות אבטיח אחרי הדליאתלון!
דליה כותבת על ההשתתפות של צביקה גוטליב בדליאתלון:
צביקה גוטליב הגיע אלי לפני 4 חודשים לשיקום אחרי פציעה בעמוד השדרה מירי באירוע טרור בו נפצע. צביקה הגיע בקושי הולך וכואב נורא, שאלתי אותו מה הביא אותך דווקא אלי, והוא ענה שהפיזיותרפיסטית שלו אמרה לו שהיא לא יכולה לעזור לו יותר וילך למישהי שקוראים לה דליה קולדהם. אז הוא בא אלי.
האמת, לא ידעתי מאיפה להתחיל, אז התחלתי מאפס. ממש לחזק שריר שריר, להגמיש, למתוח, להכניס חיים ותנועה לגוף מנוון וכואב ללא טונוס שריר בכלל. צביקה עבד יום יום בתכנית אימונים שבניתי לו ואפילו בזמן הקורונה לא הפסקנו להיפגש ועברנו לאימונים בזום. בנינו טבלת תרגילים אותה צביקה שיתף איתי יומית, וכל יום העלנו קצת את עצימות התרגילים. לפני חודש ניסיתי לראות אם אוכל להעלות את צביקה על אופניים, האם יוכל להתייצב ולרכוב, ידעתי שאופנים יתנו לו את תחושת החופש והמרחב. רעדתי מפחד כשעלה על האופניים, פחדתי שהוא לא יהיה יציב ושהרגליים שלו לא ישאו אותו והוא יתמוטט לי. אבל הוא עשה זאת!! אז קנינו לו אופניים חדשות והתחלנו לרכוב, העלנו מרחקים ויצאנו לרכיבת קפה וחשיבה על אתגרים מעצימים. אמרתי לצביקה שהוא יעשה טריאתלון, הוא צחק עלי, בכלל לא ידע מה אני רוצה ממנו
והיום צביקה הוא הגיבור האישי שלי,
הוא השתתף ב״דליאתלון״, המיני טריאתלון של הסטודיו, הוא רכב על אופניים, שחה בבריכה ורץ בעזרת מקלות הליכה!
אז לעולם אל תגידו: אני לא יכול!
אין דבר כזה!!
צביקה אתה גיבור אמיתי!
אתה הגיבור שלי היום! כל כך גאה בך!
על הדרך, על האומץ, על שבטחת בי שיהיה בסדר ועבדת בפרך בתכנית שלי עם משמעת ברזל.
אתה דוגמה למשפחתך ולכל אדם שלא מאמין ביכולות שלו,
אוהבת אותך ואיתך בדרך לחיים מאושרים,
המאמנת שלך לעד, דליה
צביקה גוטליב ודליה קולדהם על קו הסיום
ענת שנקר:
דליה יקרה,
מרגישה שהמילה תודה לא תואמת את עוצמת הרגשות שחוויתי בסיום, אבל לגמרי גם במהלך, הדליאתלון הראשון שלי.
האמונה שלך בי, ובעיקר הדחיפה הבלתי מרפה, הביאו אותי לעשות את זה - ו- WOW כמה זה היה שווה!!!
תודה על הארגון המופתי
תודה על ההסברים
תודה על ההרגעה
ותודה על הערכים שאת מזכירה לנו - החברות, שיתוף הפעולה, ההנאה המשותפת - ששווה פי אלפי מונים מההנאה האישית.
תודה לכן חברות חדשות שלי, על הנדיבות והביחד!!!!
ענת שנקר
ורד סיוון:
טריאתלון!? אני עשיתי טריאתלון היום?
אני אפילו לא חושבת שאמרתי את המילה הזאת קודם. טריאתלון היה עולם סגור עבורי כמו למשל טיפוס הרים.
והיום העולם הזה נפתח; רכבתי, שחיתי ורצתי! ואפילו רוצה לחזור על כל זה שוב באילת.
איזה כיף שהרחבתי את חווית החיים שלי ושיש לי עוד תחומים שמגדילים אותי, משמחים אותי וגורמים לי להרגיש חיה!
ההרגשה להיות חלק מפעילויות הסטודיו, מהקהילה הזאת, מהאנשים ומהחברויות פותחת את הלב ומעצימה כל כך את תחושת המסוגלות.
תודה לכם!! ותודה רבה לך דליה, שפתחת את הדלת הזאת עבורי ואת מלווה ומאמנת אותי להיכנס בבטחה וללכת את הדרך.
ורד סיוון
Renee:
The night before any event, I am always nervous. It takes to believe I am athletic enough to attempt my dreams.
Like it was expressed today, it is so fantastic to accomplish something so far beyond what I thought possible.
This was the first triathlon for so many today and the satisfaction on everyone’s faces was glorious. 🥇Great Job Athletes ! Eilat in December.
For our children to see the parents strong and brave is so cool. I can only imagine the impact this triathlon has for the future of our children.
My boys definitely feel empowered by this event (They woke up their sister on the other side of the world to tell all about it). Giving our children the love of sport is a beautiful gift. I am so grateful Dalia believes in us and empowers us in Sport. 🦋
I still cannot believe how privileged I am to have woke up in Israel 🇮🇱 this morning and completed a triathlon with my family and friends.
Thank you Dalia for making us athletes and empowering us to accomplish our dreams!️️
רנה דמפסטר
עידית וקסלר צח:
כשהצטרפתי לסטודיו של דליה האחת והיחידה האמנתי שאשתתף בכמה שיעורי פילאטיס ויוגה ואחזור לפעילות גופנית וכושר סבירים.
נרשמתי לתוכנית אימון אישית ומהר מאוד התחלתי לרוץ, לרכב ולשחות.
התאהבתי בדליה ובעיקר בשיעורי היוגה המרגיעים והמדיטטיביים.
מעולם לא נהניתי מפעילות ספורטיבית וגם כשנהניתי ההנאה היתה בעיקר מלצפות בעוסקים במלאכה. ואם כבר השתתפתי בפעילות כזו או אחרת, נהניתי יותר מהחברותא.
בתור אחת ששונאת להיכנס למי בריכות, אתגרתי את עצמי וקפצתי לבריכה אחרי 25 שנים והתחלתי לשחות. לא האמנתי כמה הנאה צרופה יש בשחייה, פשוט חוויתי תחושת התאהבות בעצמי שוחה.
לא חשבתי שהתוכנית האישית תהפוך לחוויה חברתית ומשפחתית מעצבת ומהנה,
ובעצם לתוכנית אימון משפחתית.
שהילדים שלי כל הזמן שואלים מתי הולכים לסטודיו של דליה???
שינאי בני הצעיר, שסרב בכל תוקף לרכב על אופניים כמה שנים, יתחבר לדליה שתלמד אותו לרכב והרבה מעבר, שכעבור שבוע מהרגע שהתחיל לרכב, יצא עימי לטיול אופניים של 10 ק"מ ללא היסוס. שקורן יגיע לשיעורים בסטודיו ולא ירצה ללכת, כי כיף לו אצל דליה.
היום חוויתי בפעם הראשונה את הדליאתלון המדובר של דליה, אימון החלפות רכיבה, שחייה וריצה.
ולא רק שנהניתי מכל רגע מהחוויה, אלא שהיא נעשתה במשותף עם אהובי יוסי צח וילדיי קורן וינאי ועם חבורת א.נשים מדהימה ומלאת השראה.
תודה רבה דליה היקרה על שאת רואה כל אחד.ת מאיתנו ושום דבר לא נעלם מעינייך.
תודה על הרגישות, הקשיחות וחוסר הפשרות שלך כלפי.נו
תודה שהכנסת אלי הביתה שיח ספורטיבי מעצים ויחד עם זאת מרגיע.
תודה על החיבורים ועל קבוצת השליחות שהפכו לחברות מדהימות אחת אחת שעוברות תהליך העצמה אישי, ספורטיבי ונשי יחד. שמאתגרות אחת את השנייה ולא מוותרות, שמתעוררות ב 5:30 לריצות בוקר, שקופצות לבריכה יחד ועוזרות אחת לשנייה, שרוכבות יחד בשבתות לטיולי שטח ושבילים מאתגרים.
ושבעיקר מקשיבות, מחבקות, צוחקות ומצחיקות וחוות חוויות משותפות.
זכות גדולה, הכרת תודה ואהבה גדולה
עידית צח ומשפחתה
שירה צור:
נאמר כל כך הרבה עליך ומה כבר יש לחדש?
מניחה שהחידוש איננו בך כי אם בנו. את אותה הדליה ואנחנו אנשים שונים.
את אותה הקוסמת, אותה מורת הדרך, אותה המנטורית.
ואני? אני מצאתי אצלך את הזיק שאבד, שהיה חלק מהמהות שלי. ועדיין מוצאת אותו בכל פעם מחדש. מצאתי את הכיף, השמחה וההנאה שבספורט ושהספורט הכניס לחיי.
הבנתי שהייתי מקובעת. "אני בחיים לא ארוץ" - והיום הריצה היא אהבה גדולה שלי.
ובאופן מטורף, כל כך נהניתי לשחות היום, אני נהניתי לשחות! אותה אחת שאמרה ששחייה זה לא בשבילה.
ואני לומדת,
להיות כאן ועכשיו (אפילו כשאוכלת תפוח) .
לשחרר... לשחרר... לשחרר
לשלוח מסרים של חמלה במקום שיש כעס
להבין שדברים פשוט קורים מבלי שיש לנו יכולת לדעת מדוע
להבין שלפעמים אנחנו צריכים לשבת בבוץ עד שנפרוץ למעלה למעלה...לומדת להמתין בסבלנות
תמיד הכרתי תודה, אבל היום במיוחד.
ובכלל עוד לא התייחסתי למה שזה עשה לברק בני, שהשתתף איתי בדליאתלון, לו אישית ולנו. מרוב שיש לי כל כך הרבה על מה להודות.
ס נ ט ו ש ה
אוהבת אותך
שירה וברק צור חוצים את קו הסיום עם דליה קולדהם