רותי יצחקי החליטה להעניק לעצמה מתנה אמיתית ליום הולדת 60 - תכנית אימונים אישית בסטודיו
אחרי 10 שבועות בסטודיו, רותי מסיימת ריצת 5 ק"מ לראשונה בחייה
רותי כותבת:
אני רותי נשואה מזה 37 שנים, אמא ל-4 וסבתא ל-4 בת 60.
מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה בקיבוץ, תמיד קראו לי "גורדיטה" שזה שמנמונת בספרדית. אני מניחה שהמילה השתרשה אצלי חזק במוח כי אני מאמינה בכוחן של המילים, וככה מאז ילדותי יש לי יחסים מיוחדים עם דימוי הגוף שלי והמשקל שלי, יחסים של שנאה ואהבה אך בעיקר שנאה, ולמרות שזו מילה קשה זו האמת כמה שהיא קשה.
במהלך השנים, לפני חתונה, אחרי לידות ובכל הזדמנות חגיגית עשיתי כמעט כל דיאטה אפשרית, הוספתי קצת הליכות ושכנעתי את עצמי שזה מספיק, אז ירדתי מידי פעם במשקל ונראיתי לא רע וקיבלתי מחמאות מהסביבה אבל בסוף תמיד חזרתי למה שהייתי בעיני עצמי מלאה ושמנה ונלחמת עם הרוכסן של המכנסיים.
לא הצלחתי להתמיד ולשמור על גוף שנראה ומרגיש טוב בעיקר בפני עצמי. אחרים לא הבינו אותי ובעיקר אלי בן זוגי, שתמיד אהב ופירגן בכל מצב ובכל משקל.
קצת לפני יום הולדתי ה-60 באה לי הארה מיוחדת שאמרה לי עכשיו זה הזמן! תני לעצמך מתנה ותשלימי עם גופך טפלי בו באהבה!!!
חיפשתי מקום נעים ואינטימי שבו אוכל להרגיש בנוח לקבל תמיכה ואימון אישי, לעשות התעמלות וכושר אבל באושר .
ככה הגעתי לסטודיו המיוחד של דליה.
בפגישתנו הראשונה דליה שאלה וחקרה בשביל ההכרות ומיד בחיוך גדול אמרה שאני צריכה אימון אישי והסכימה להיות המאמנת האישית שלי ולעזור לי יד ביד וצעד אחרי צעד להשלים עם גופי והדמוי שלו בעיני עצמי. אני התחייבתי לעמוד בכל המשימות, וזה אומר יום-יום למלא את טבלת האוכל, לצאת להליכות, לעשות תרגילי בטן, לקום ב-5 בבוקר לאימון יוגה ועוד הרבה.
בהתחלה זה היה קשה, בריצות הראשונות הדופק היה בשמיים אבל לא ויתרתי. כמעט תמיד אלי התלווה אלי ואפילו קם ב-5 בבוקר כדי שלא ארוץ לבד ומי שמכיר אותו יודע כמה זה קשה לו.
והנה אחרי חודשיים וקצת מאז שהגעתי לסטודיו. אני קמה מוקדם בבוקר כדי להגיע לשעת היוגה. אני רצה והולכת לסירוגין בקצב מהיר וטוב. אוהבת את התחושה שהמכנסיים כבר לא לוחצים. אוהבת את מה שאני מרגישה ורואה , התשוקה לאוכל ובעיקר למתוק ירדה, אני כבר מסוגלת לעמוד מול השוקולד והמאפה הריחני ולא להיגרר אחריו ולהתפתות לו, אני יכולה להגיד לא למה שלא עושה לי טוב!!!
יש ימים שקשה לי להאמין שזאת באמת אני. רצה קילומטר וחצי בלי להתפגר??? אבל כן, זאת אני שמציבה לעצמי יעד קטן נוסף ורוצה להמשיך להתמיד ולאהוב את מה שביקשתי לעצמי, את המתנה שנתתי לעצמי - לאהוב את מה שניבט מולי במראה!!!
אני חותמת קבע בסטודיו!!! מאחלת לעצמי להמשיך בדרך בה בחרתי לעולמים!!!
רותי.