יהודית כותבת:
סוף שבוע ראשון של ינואר 2017, אני באילת עם חברותי המדהימות, שישי בוקר, ששה שבועות לא רצתי. היום הוא 6.1.17 היום מתקיים מרתון טבריה ה-40, מרתון שמאוד רציתי לעשות לאחר מרתון טבריה של שנה שעברה הגשום, השנה השמש זורחת, מזג אויר מושלם. יכולה לרוץ, יוצאת לריצה קלילה של 16 ק״מ, עד טאבה וחזרה. האנרגיות חוזרות , אני מרחפת, האהבה שלי לריצה מניעה אותי.
מיד, בלי לחשוב פעמיים נרשמת למרתון ת״א, בלי לחשוב רק עם החיוך. המרתון עוד מעט, לא רצתי מסודר, בשבתות נהנת לרוץ עם החברות, באמצע השבוע מחפפת.
שבועיים לפני דליה מבררת אם באמת ארוץ מרתון. אמרתי נראה. מרתון ת״א אהוב עלי במיוחד. יש שאוהבות את ירושלים אני אוהבת את ת״א, ריצה לאורך הים מהנה אותי. החלטתנו שארוץ כמה שאוכל ותמיד יכולה לטייל בעיר הלבנה , עיר ללא הפסקה.
במרתון הראשון דליה אמרה לי, תחשבי שאת יוצאת לטיול בפריז. אכן הרגשתי שיצאתי לטייל בפריז והופ המרתון נגמר. גם לת״א התייחסתי כך ולכן לא נלחצתי. עשיתי במרתון את כל מה שאומרים לא לעשות.
הגיע ה24.2, בוקר יוצאות עם אילנית ושרה חברותי המדהימות שבזכותם ההנאה משולשת. בדרך עדיין לא בטוחה כמה ארוץ, הרי לא עברתי יותר מ21 ק״מ באימונים, עומדים על קו הזינוק ומתחילים. בלי להרגיש הגעתי לק״מ 37, מתקשרת לדליה תוך כדי ריצה, מבשרת לה שמרגישה נפלא לא עייפה ללא כאבים ויכולה לסיים! פוגשת חברים ומצטלמת בדיזינגוף פינת בן גוריון, ממשיכים והנה נכנסים לפארק , 200 מטר אחרונים וחוצה עם דליה את קו הסיום.
דליה מיד אומרת לי -עשית זמן מצוין, זה לפודיום. אני מחייכת, נהנתי כל הדרך, רעננה , אין כאבים, המרתון נגמר. היה מדהים.
למחרת רק בודקת את התוצאה ודליה צדקה, מקום 1 בגיל 55-60. 1/9, מקום 32 בין הנשים. בשבת שחרור של 10 ק״מ צעידה . אין כאבים , אין בעיה לעלות ולרדת מדרגות. מושלם!
כיצד? בזכות אמוני הכח ובזכות האמונה. אין ספק שאמוני הכח הקבועים עם דליה עשו את ההבדל כמו שהתכוונתי לפני הר לעמק הראשון, בזכותם אין פציעות .
גמרתי את המרתון ברגע שנרשמתי.
הרוח תמיד מנצחת.
הגוף מציית למחשבה ולרצון.
היה כיף, מהנה ועם רצון להמשיך עוד ועוד,
אני רצה, הרוח מלווה אותי מסדרת מחשבות,
נהנת מהמראות ללא אוזניות,
רק אני הנוף והמחשבות.
יאללה למרתון הבא.
דליה כותבת: יש לפעמים רגע בחיים שבשבילו הכל היה שווה, כל הדרך, כל מסע החיים שלי כמאמנת,יהודית לפינסקי מקום ראשון בקבוצת הגיל שלה במרתון תל אביב!ברכות לאשה שהיא סמל לכולנו של חיים עם משמעות"נהנתי מכל שנייה, אני מרחפת" אלו הן המילים שיהודית חזרה ואמרה לי לאחר המרתון. כשמרתון מסתיים בהתעלות הרוח על הגוף, כשהגוף נשמע לרוח, שאין כוח אין פציעה, כשיש אהבה יש כנפיים, עניתי לה. מאז המרתון דמעות של אושר ושמחה ממלאים אותי, זהו רגע מכונן לי כמאמנת של יהודית 17 שנה. יהודית עשתה זאת ללא מאמץ, אימוני הכוח הם הסוד שלנו,לא לשחוק את הגוף בריצות ארוכות, אלא לשמור אותו לאירוע עצמו, זאת השיטה הנכונה ביותר ואני כמאמנת מאמינה בה בכל ליבי. גאה בך יהודית, את יוגית אמיתית, עושה הכל ללא כוח אלא באהבה, לא עשית מרתון בכדי לזכות, עשית כי את אוהבת חיים ואנשים וזה ממלא אותך באושר גדול,הרי כל מי שמתאמן בטירוף לקבל פודיום ועושה זאת בכוח סופו להפצע וגם לא זוכה,את בעייני ספורטאית אמיתית כי זה בא לך טבעי, כמו שציפור שרה,ולכן המרתון הזה שייך לך, יהודית לפינסקי שלנו.
