שירה משתפת אותנו בחווייתה האישית ביום הרביעי לרכיבה: אימה אחזה בי כשראיתי את הצוק. רגלי לא הצליחו לנוע, כמובן שלא יכולתי לרכוב. דמעות של ייאוש, תסכול ואכזבה שטפו את לחיי, שוב אותו הפחד הלא מוסבר שתופס אותי בחלקים שונים בחיי. לפחד שלי אין שם הוא פשוט שם, בכל מפגש בו אני נדרשת לנוע כשמתחתי צוק. והיא, היא לא התעכבה לרגע: "אני חוצצת בינך לבין הצוק, הסתכלי קדימה ותתחילי ללכת". סחבתי את האופניים בידי והתחלתי ללכת. בשקט. ואז בבטחון מלא היא אמרה: "עכשיו עלי על האופניים" וכך עשיתי. "1, 2, 3, 4, תספרי איתי שירה, לא להפסיק, 5, 6, 7.." כך ספרנו יחד, המאמנת שלי ואני. הגלגלים קבלו מקצב ואני קבלתי בטחון ושקט, רכבנו שם יחד, סופרות ורוכבות. הספירה במהרה הפכה לשירה ודורית הצטרפה אלינו. וכך רכבנו דורית ואני לאורך כל המסלול. אחת בשביל השניה "איתך באש ובמים" היא דאגה להזכיר לי בכל פעם שריחף החשש מחדש. אימה. חברות אמיתית. הנאה. הצלחה ומאמנת אחת נחושה, מעולה, מובילה ומחבקת - אלו הן מכלול המילים שיוכלו לתאר את רעידת האדמה שהתחוללה בתוכי ברכיבת השטח בהרי הטרודוס.
דליה כותבת על היום הרביעי למסע בלי לדעת ששירה תשתף אותנו: היום הרביעי למסע הספורטיבי שלנו היה יום אמיתי של חברות ותמיכה, לכל אחד יש את הרגע האישי שבו יש לו אתגר להתגבר עליו, פחד ירידה במסלול שטח, קושי בעליה מפתיעה שלא ציפית לו בתוך כפר קטן ברגע של עייפות טוטאלית בסוף יום ארוך. ברגעים אלו נופלים כל המחסומים והמסכות ואתה קרוב לעצמך ומאפשר למאמן, לחבר, לקבוצה לתמוך בך ואז נוצרת חברות ואחווה שאין דומה לה בחיים הרגילים של היום יום יום וזה קרה לכל הקבוצה שלי היום! זכות גדולה נפלה בחלקי לאמן אנשים מדהימים שאתם🙏
יומן המסע האישי של דליה
היום הראשון לטיול שלנו לקפריסין, החל מוקדם בריצת בוקר להכרות עם הכפר שלנו והסתיים בקפה היחיד בכפר שהוא גם המסעדה היחידה בכפר עם האנשים הכי חמים ומסבירי הפנים שזכיתי מיד להתיידד איתם ולקנות מהם אוזו הביתה, המשכנו ברכיבה אל כפרים בהם הזמן עצר מלכת וקניתי עבודות רקמה של פעם ושמלת עבודת יד ללונה הקטנה, עצרנו לטעימות יין וגרפה מקומית ושתינו צ׳ייסרים על הבוקר, מה שעזר לי לקנות עוד דברים טובים בלי שאדע איך אני אמורה לסחוב אותם הביתה..משם לטעימות דבש והכרות עם עולם הדבורים, אכלתי גבינה נפלאה ועליה דבש בטעמים של מרווה ופרחי רוזמרין, וכמובן קניתי גם אותה, המשכנו בעליות לא פשוטות וירידות מרהיבות עד לחוף הים, שם לא יכולתי להתאפק וקפצתי עם בגדי הרכיבה למים, זללתי בתיאבון שלא זכור לי מימי ארוחת דגים עם כל טוב, להפתעת כל חברי שחושבים שאני חיה מאוויר ואהבה, וכל זה בנוף ים קסום ופראי, וזה עוד לא הכל..
היום השני התחיל מאוד ברגוע, שחייה ויוגה סביב הבריכה, ואז עלינו על האופניים ליום הרפתקאה אמיתית. הכרתי אומן מדהים, פטרוס, שהכניס אותנו לביתו, כל דבר בו, בביתו ובאמנותו נתן לי השראה אמיתית לחיים! קליעת סלים חזרה לאמנות הסבתא שלו, הכנת חלומי בייתי מושלם, החזרה שלו לגדל זחלים של משי והכנת אריגי משי, אספנות האומנות והציור שלו. האדם עצמו, קבלת הפנים, וכל הפרטים הקטנים היו חוויה שלא אשכח בחיים!
משם רכבנו לחוות עיזים בה הכרתי את הבעל, רועה הצאן והצאן שלו ואז לביתו בו אישתו הכניסה אותנו לתוך הבית שלהם ולמחלבה קטנה בה היא מייצרת גבינות, טעמתי את החלומי בעודו חם, נמס בפה, טעם גן עדן. יותר קרוב מזה לא הייתי, מיצרן לצלחת, מלהכיר את הצאן ועד לאכילת הגבינה!
המשכנו ברכיבה מאתגרת של עליות וירידות בה כל אחד למד הרבה על התגברות על פחדיו והאתגר הפיזי והנפשי הכרוך ברכיבה של יום שלם ואז הגענו לגן העדן, לחוף ים מושלם, קפצנו למים כמו ילדים קטנים ואכלנו אבטיח ותותים שקנינו מהמשאית ליד החוף!! רכבנו לראות את סירות הדייגים במפרץ ואכלנו במסעדת גורמה דגים על החוף, שעוד באותו הבוקר הדייגים הביאו את הדגה לאותו המפרץ, ולמסעדה שלנו, שוב חזרה התחושה של הקרבה לטבע, לדייג לחקלאי למזון, לאדם שנותן לנו מזון ואמנות הבישול, החוויה היתה מושלמת!
ביום השלישי, החלפנו אופניים בקייקים בים הפתוח, שלווה ושקט, ונופים יפים ועצירה לשחייה בחוף בודד, מה עוד צריך הבנאדם? כך אנחנו חגגנו את חג השבועות, נקי ולבן וטהור.
היום האחרון שלנו ל”The Good Life Tour” הסתיים באנרגיות גבוהות. קמנו לרכיבת בוקר בהרי הטרודוס, לא ידענו איזה קסם מחכה לנו, נופים קסומים, ריח משכר של פרחים, כפרים בהם הזמן נעצר, לכל אורך הדרך מלווים במארחים המחייכים והמקצועיים שלנו שדאגו לנו בכל רגע שרק יהייה לנו טוב. אנחנו עוזבים אותך קפריסין, אך מבטיחים לחזור ולהביא עוד חברים לגלות שוב את יופיך וקסמיך, תודה לכל מי שליווה ודאג שיהייה לנו כל כך מושלם, תודה למייק המדריך הקפריסאי שלנו,תודה ענקית לגידי ברשדסקי, החבר וסוכן הנסיעות בעל ההשראה והחושים לגלות את המקומות הכי מדויקים ואמיתיים, בלעדייך זה לא היה קורה
