לדליה המאמנת מס' 1 לחיים - סיפורה של דפנה ויספלד
הגעתי אלייך לפני קצת יותר משלושה חודשים.
באתי מבולבלת, עייפה, מותשת. ידעתי שאני צריכה לשנות.
לא תיארתי לעצמי איזו דרך מרגשת מחכה לי.
מהרגע הראשון שנפגשנו, הרגשתי את הידיים הבוטחות שלך, האמונה, הכוח והחום. והכל בקלאס, בחיוך שאין שני לו,
שמכיל בתוכו את כל הטוב והמאיר שיש בך ושאת מעניקה בנדיבות טבעית וישירה, כמעט אגבית.
לימדת אותי לרכב על אופניים, דבר שלא עשיתי מעולם, לדווש מהר, לרדת, לעלות לחייך ולחפש פרחים יפים תוך כדי. לא להגיד את המילים "אי אפשר" ולצמצם את הביקורת העצמית. ברגע של שבירה, הסתכלת לתוך עיני הגעת ישר אל הלב ואמרת "את אוהבת ספורט", "רואים את זה" וצדקת.
ברגע חזרתי אחורה בזמן פעם אהבתי ואפילו מאד,
אבל זה היה נראה כל כך רחוק. מאז שהתחלנו צמחתי, התפתחתי, למדתי מכל שיחה איתך. החזרת לי את הנשימה עמוק לתוך הריאות והלב. את מלמדת אותי בכל יום לאהוב את עצמי, לתת לי מקום, להכיר את הגוף ולסמוך עליו, להאמין שהכל אפשרי. זה עובד!!! אני שמחה, מאמינה, נהנית, מתגברת על כל הפחדים יודעת שאת והקהילה המדהימה שיצרת ואת מטפחת באהבה איתי. את מאמנת אחת יחידה מיוחדת במינה ובזכות הידע, החיוך והאמונה שלך אני מתקדמת כל רגע. יש חוויות שהן גדולות ממילים.
זו אחת כזו-שקשה לתאר את עוצמתה.
מתרגשת מהמשך הדרך שעוד מחכה.
אוהבת אותך!!! זכיתי כל כך.
