10 חודשים לפני מרתון ירושלים 2019
היא מתקשרת אלי בטלפון ומציגה את עצמה, ״שמי חיה בן יעקב, אני בת 49 וליום הולדת 50 שלי אני רוצה לרוץ מרתון, בחרתי בך להיות לי למאמנת, תקבלי אותי?״ חיה מספרת לי על עצמה, "אני אמא לחמישה ילדים, דתייה, עובדת סוציאלית, קצת שמנמונת, אישה אמיתית!". מיד אהבתי אותה, ובמיוחד אהבתי שהיא כבר באה עם ההחלטה החשובה ביותר - חיה בחרה בי למאמנת שלה! ״את לא צריכה להסביר לי מי את ומה את שווה, אני כבר בדקתי, חקרתי, החלטתי ואעשה כל מה שתגידי לי״. המילה מאמנת באה מהמילה אמונה, היא מאמינה בי ואני מאמינה בה וזה כל מה שאנחנו צריכות כדי לצאת לדרך.
קבענו שיעור.
חיה נכנסה בדלת הסטודיו והאור בחדר נדלק, כל כך הרבה כריזמה באישה שנכנסה לחיי, לבושה בבגדי ספורט ומעליהם חצאית ועל ראשה כיסוי ראש. לא ספורטאית במראה אבל בעלת נוכחות פיזית ואנרגטית אין סופית, משהו אמיתי וטוב נשפך ממנה.
בכל חיי כמאמנת מעט מאד פעמים הסכמתי לאמן מישהו לקראת מרתון. היה לי חשוב לבחור אדם שהמרתון יאפשר לו התפתחות רוחנית דרך האימון הפיזי, אדם שיוכל להנות מהדרך ומהתובנות שהדרך הזו תביא לו. חיה היתה ללא ספק האדם המתאים לצאת לדרך הזו.
יצאנו לצעידה/ריצה ראשונה שלנו של 3 ק״מ, היה חיבור, היתה כימיה, היו צחוקים ושיחה על מחזות זמר, והיתה הבנה שאנחנו נכנסות לזוגיות חדשה. כמו שתינוק נולד והאם בוחנת אותו כל רגע, כל דקה, כך אני אטפל בה, כמו בתינוק
באינקובטור. זו מחויבות ענקית של חיה להיכנס אליה ושלי לטפל בה - מחויבות הדדית, התחייבנו!
חיה החלה להגיע לסטודיו מירושלים פעמיים בשבוע בשעה 6:00 בבוקר לתרגל יוגה, נשארת לאימונים אישיים בפילאטיס ופעם בשבוע בימי שישי מגיעה אלי לריצה ארוכה. אחרי הריצה חיה חוזרת לסטודיו שאבדוק את מצבה ונעשה חיזוקים ומתיחות ואשחרר אותה להכין את השבת! באימון האישי שלה חיה חותמת על תוכנית אימונים שבועית בה היא מתחייבת על אימונים בריצה, רכיבה על אופניים ושחייה, אותה היא מבצעת באופן עצמאי.
יש לנו על לוח השנה המיוחד של הסטודיו תוכנית מפורטת - מה תעשה כל יום, כל שבוע, כל חודש, איזה מרחק תרוץ ואלו אימונים נוספים תעשה, עד יום מרתון ירושלים ב15.3.19. במשך 10 חודשים חיה מדברת איתי כל יום בטלפון, בווטסאפ, במייל, היא שולחת לי דיווח של מה היא אוכלת, איך וכמה ישנה ואם בילתה בערב, מה כואב לה ומה נעים לה, מה המרחק שרצה, כמה קלוריות נשרפו. אני מתאימה לה את התוכנית כל יום מחדש בהתאם להרגשה שלה באותו הרגע. אם משהו כואב, שריר או מפרק, חיה מדווחת לי, ואני משנה את התוכנית, למשל, מחליפה את אימוני הריצה באותו שבוע באימוני שחייה ואופניים. אני זוכרת פעמים שהשבתתי את חיה מריצה והיא ממש היתה חרדה שלא תצליח לחזור למספר הקילומטרים שהיא צריכה לרוץ לפי התוכנית. היא היתה צריכה לבטוח בי שלמרות שהיא לא רצה, לפעמים במשך שבועיים, יש לה זמן להתאושש ולחזור בדיוק לאותו מקום בתוכנית שהיתה אמורה להיות בו ללא ההשבתה.
אנחנו עוברות יחד חיים שלמים – הכנות לחתונה של הבת, פציעות קטנות, מחלות חורף, אירועים משמחים, ילדים בצבא, שינויים בעבודה, לימודים – הכל תוך כדי ההכנות.
אני הופכת לבת משפחה, כולם מכירים אותי ואני מוזמנת לחתונת הבת ורוקדת יחד עם חיה.
המרתון מתקרב, וכדי לגרום לכך שכל ריצה, רכיבה, תרגול יוגה, ושחייה יהיו מיוחדים דאגתי שחיה תחליף נופים, ושנארגן חברים ובני משפחה שילוו אותה בחלק מהריצות הארוכות. כשלושה שבועות לפני המרתון הכנתי לחיה 'מחנה אימונים' אישי. רציתי שיהיה הכי מהנה וחוויתי שיכול להיות. ארגנו סוף שבוע כיפי עם הבעל במלון בתל אביב, והזמנו את הילדים להגיע, כך שחיה תוכל לרוץ לאורך הים אל השקיעה ביום רביעי בערב, ביום חמישי בבוקר תרוץ לזריחה עם הבן, בערב תרוץ עם הבת וביום שישי תצטרף לחצי מרתון תל אביב.
כשבועיים לפני המרתון, חיה שברה את ״תקרת הזכוכית״ החשובה ביותר שרץ עושה באימונים למרתון הראשון שלו, היא רצה 30 ק״מ רצוף ובכיף ענק. זה כבר מבטיח שהיא תרוץ מרתון שלם, שתהנה בכל רגע ממנו ושתחזור הביתה בשלום, ואנחנו באופוריה שאין לתאר אותה, אנחנו בשיכרון חושים!
אבל בינינו, כל זה לא באמת הסיפור. הסיפור האמיתי הוא שמאז שחיה החלה באימונים איתי היא התחזקה והתעצמה נפשית, היה לה האומץ לעזוב מקום עבודה שלא היה לה טוב בו, היא התקבלה לתואר שני בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים וכעת לומדת למבחנים, היא מצאה עבודה חדשה שיש בה משמעות של נתינה ועשיית טוב לה ולזולת, היא עומדת לחתן בת וכולה חיים ואושר אין סופי!
אני מלאת גאווה בדרך שחיה עושה, והאמת, בינינו, היא כבר עשתה את מרתון חייה, עכשיו אם תרוץ 42.2 ק״מ או לא - למי זה באמת משנה? היא כבר קבלה חיים חדשים!
15 למרץ 2019
יום המרוץ מגיע. חיה שכל כך אוהבת מוזיקה ארגנה לעצמה פלייליסט מיוחד שבו תכננה באיזה חלק של המסלול היא תשמע כל קטע – במיוחד לעלייה הקשה של הר הצופים הכינה לעצמה את המחזמר האהוב עליה, המילטון. חיה מגיעה לקו הזינוק ואני מגיעה איתה. משם אני מלווה אותה באופניים ודואגת לפגוש אותה בנקודות ציון חשובות תוך כדי הריצה, במיוחד בנקודת הקושי של הקילומטר ה-36. דאגתי מראש שחברי איציק ירוץ איתה את המסלול, יקצוב לה קצב איטי, ידאג שהיא שותה מספיק ואוכלת ג'לים בנקודות הנכונות, ובכלל יהיה חבר טוב לדרך. התארגנו כך שהבעל והילדים יחכו לה בצמתים החשובים וירוצו חלק מהדרך איתה ויעודדו אותה. כמובן שבסוף כולם היו שם, הבעל, מתאמני הסטודיו, הילדים ובני הזוג שלהם ובני משפחה, עם בלונים ועם חולצות שהודפסו במיוחד לאירוע וכתוב עליהן "best mom!".
חיה עושה את הבלתי ייאמן! היא רצה את ה-42.2 ק"מ כמו שתכננו בשמחה ובאושר עילאי, נהנית מכל רגע, מהריחות,
מהצבעים, מהנופים, מהאנשים שהיא פוגשת בדרך. זאת המתנה שרציתי שהיא תקבל – שזו תהיה עבורה חוויה רוחנית שלא ניתן להסביר במילים.
לאחר 10 חודשים בהם חייתי ונשמתי את חיה כל רגע, כל יום, 24/7,
אתם יכולים להבין למה בכיתי בקו הסיום!
חיה ואני ממשיכות את דרכנו יחד, מתכננות יעדים חדשים לעתיד – טריאתלון, טיפוס להר הקילימנג'רו, והכל תוך כדי הולדת שני נכדים, עבודה, לימודים, נסיעות, החיים וההפתעות שהם מביאים איתם. מקוות לעוד שנים רבות של שמחה ואיכות חיים. חיה שותפה פעילה בקבוצת הסטודיו, חונכת ותומכת במתאמנות חדשות וחולקת איתן את ניסיונה ואת חוכמת החיים והתובנות שהיא קיבלה בתהליך שעברה.
חיה כותבת אחרי המרתון:
אין מספיק מילות הערכה לתאר מה אני מרגישה כלפי דליה, על כל המסע הזה,
על תהליך ביחד שהוא פיזי, קוגניטיבי, נפשי ורוחני. דליה מומחית בכולם.
אין יום שהמסרים של דליה לא עוברים לי בראש: לעוף קדימה בלי פחד, לפתוח את הלב והחזה, לנשום, ועוד מיליון כאלה! המסר העיקרי של דליה הוא לחיות את הרגע, בלי פחד לעתיד וחרטות על העבר. וכך היה ביום שישי שעבר. רגע ועוד רגע ועוד רגע עד ל-378 רגעים, שש שעות ו18 דקות של ריצת יופי ומוזיקה ואוויר וחברה טובה ואושר.
