שחיתי בים היום, פעם ראשונה בחיי! רק לפני חודשיים, ברכיבת יום הולדת לשירי, החלטנו בסוף להיכנס לים ודליה אמרה לי - תכניסי את הראש למים, זה כל כך מרענן! ואני אמרתי מיד - מה פתאום, המים כל כך מלוחים, אני לא מכניסה את הראש בים! סוחבת אחרי טראומה מגיל 5 של גל גדול ששטף אותי. ובכל זאת הכנסתי, כי מי יכולה להתנגד לדליה.. והפלא ופלא, המים לא היו כל כך מלוחים! ואפילו נהניתי! וחודש אחרי זה דליה אומרת - מה דעתך שנעשה יחד טריאתלון? ואני שמחה, כי בכל זאת טריאתלון זה כל מה שאני אוהבת ועושה כבר שלוש שנים - אופניים, ושחייה, וריצה. אבל מה יהיה עם הים? אני? אשחה 750 מטר בים?
אז היום, אחרי יותר מ-50 שנה של כניסה לים בזהירות ובחשש, עד גובה המותניים, כשהרגליים תמיד על הקרקע והראש בחוץ, החלטתי שחייבת להיכנס, ויחד עם לילך המלכה נסענו לחוף הסלע בבת ים, להתאמן בשחיית ים. יכולה להגיד שחוויתי חוויה רוחנית, כמעט חוץ גופית! הגלים הקטנים שמערסלים, בלי פחד, ויתור על שליטה, היסחפות עם הזרם, תחושת המלח על העור, ועם זה - נשימות רגועות וסדירות, הרגשה של אחדות עם הגלים, כניסה ויציאה, האורות המנצנצים על המים, החוף שפתאום נגלה מרחוק - כמה התרחקתי, כמה אני קרובה. חצי שעה עברה ולי היה נדמה שעברו רק כמה דקות.
מרגישה ששברתי עוד תקרת זכוכית. תקרה שהיתה רק מחשבה בתוך הראש שלי. הכרת תודה 🙏🏻
