תקופה ארוכה מאוד ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עבורי, בשבילי, לשים את עצמי לפני הכל ולא לדחות בעוד יום, שבוע, חודש, שנה, או לזמן שיהיה לי תקציב פנוי לקניית אופני כביש.
לכאורה אף פעם לא באמת יהיה לי תקציב "מותרות" לקנות אופני כביש. אבל עבורי רכיבת אופניים היא לא מותרות, זה נשימה, זה פעימות הלב, זה ניקויי ראש, זה להרגיש. לפני שלושה חודשים סגרתי פערים. הפסקתי לחכות לזמן הנכון, הוא כנראה לעולם לא היה מגיע, קבעתי שהזמן הנכון הוא כאן ועכשיו. קיצרתי טווח, קניתי אופני כביש, עשיתי משהו בשבילי. בהתרגשות רבה הצבתי את אופניי במרכז חיי גם בביתי וגם ברכיבות הרבות שעשיתי מאז. נשמתי נתמלאה בנחת. הגשמתי לי חלום קטן גדול, מועקה השתחחרה והרווחתי מקום. מקום לעצמי, מרחב לנשימה, כזה שמתאים לי, משחרר אותי ממתחי יום עבודה מצטברים או לחילופין מכין אותי רגועה ליום עבודה מאתגר, הרווחתי שלווה. משהו שהיה נראה לי לא בר השגה פתאום נראה קל, פשוט ואפשרי, שלא לדבר על התחברות לקליטים! הרכיבה, ובעיקר על אופני הכביש, פתחה לי את האפשרות לחשוב על אתגר, מטרה, לבחור לצד הרכיבה לעשות משהו עם משמעות אחרת. נרשמתי למסע "גלגלי אהבה" עבור בית החולים אלי״ן. המציל באמת חיי ילדים יום יום בעבודת קודש של צוות שכולו מלאכים עלי אדמות. ההחלטה כולה להרשם למסע היתה כרוכה במסע פנימי, מסע יציאה ממרחבי הפחד והחשש אל מרחב האפשר, לסגור פערים. יציאה מאזורי הנוחות וממחוזות הבלתי אפשרי שהצבתי לפני שנים. כן, כן לקום כל שבת מוקדם בבוקר לרכוב, להתגבר על הרצון לדחות בעוד כמה דקות את היציאה מהמיטה, לאסוף את כוחות המשמעת וההתמדה, להשתפר ולהאריך את טווחי המרחק משבוע לשבוע, לרכוב גם באמצע שבוע לפני יום עבודה או אחריו, להכין את הגוף הפיזי למסע. אך האתגר הגדול יותר עבורי הוא האתגר לגייס את כל הסובבים לתרום דרכי לבית החולים אלי״ן. לשם כך בעצם אני יוצאת למסע הזה. מסע רכיבת אופניים עם אתגר מלא במשמעות מאד מיוחדת ומרגשת. אני יצאתי לדרך שלי למען בית החולים אלין״.
תודה לדליה המאמנת שלי על ההכוונה שלה שמעלה אותי על המסלול אל עצמי ותודה לורד על סאנגת הרכיבה.
טלי מילוא ❤️