לפי היוגה ישנם חמישה גורמי מכאוב (מכאוב= דוקהה) שגורמים לתנודות התודעה (ורטי):
למה אנחנו מוצאים אי שקט?
מדוע האדם אינו מוצא מנוחה, לא נעים לו, נמצא בכאב?
היוגה מסבירה מדוע האדם נמצא בסבל
אוידיא- אי ידיעה. זהו מצב תודעתי המצמיח את כל גורמי המכאוב האחרים
האדם לא יודע מי הוא וגם לא יוכל לדעת מי הוא, בגלל שאין אפשרות כזאת האדם מתחיל להאמין שהמראה, הדפוסים, ההתנהגויות, הוריו, משפחתו הם מי שהוא, האדם אומר זה אני.
אסמיטא- תחושת אני, אגו
האדם מקבל תחושה, שהדמות שייצר לעצמו (אסמיטא) זה הוא, אבל בעצם זה אשליה
ראגה- השתוקקות (לא לבלבל עם תשוקה). רצון להוסיף ולהגביר את כל מה שמעצים לי את הדמות
אדם כל הזמן מנסה לשמור ורוצה יותר את כל מה שמזדהה עם הדמות שייצר, כבוד, מראה, סגנון חיים
דוושה- דחייה. נסיון לדחות או להימנע מכל מה שמקטין או מכווץ לי את הדמות
האדם מתנגד לכל מה שמאיים, מקטין, מחליש את הדמות שייצר לעצמו
אבהיניוושה- הצמדות לחיים, נסיון לשמור על ה"אני", בכל מחיר.
הרצון להמשיך ולקיים את הדמות, האשליה שייצר גורמת לאדם כל הזמן להמשיך לעבוד כדי לקיים את הדמות הזאת ומשתמש במניפולציות בכל מחיר ולכן הוא עובד מעבר לצרכים שלו, רוצה יותר כסף מעבר למה שהוא יוכל אפילו להשתמש בו למחייה שלו, עוד רכוש, עוד תואר, עוד מראה ונמצא כל הזמן באי שקט תמידי כאילו פיתח מין מפלצת שכל הזמן רוצה להגדיל את הדמות שייצר ולהרחיק ולדחות את כל מה שמקטין את הדמות שייצר
הרצון להמשיך ולקיים את הדמות כדי שלא תעלם לו יוצרת בו פחד לאבד את עצמו ולכן הוא באי שקט מתמיד.
העבודה ביוגה כולה היא נסיון להחליש את חמשת הקלשות ובכלל להפסיק את הכאב של העולם הזה.
איך נוכל להשתחרר מהכאב הזה?
אם נתחיל לבדוק למשל את השאלה הענקתי למישהו משהו?
האם זה כדי לתת לעצמי? האם זה למען האגו שלי?
או מתוך נתינה שאין בה שום קידום
ברגע שאדם מבין שה"אני" שהוא פיתח היא אשליה הוא מתחיל לחיות חיים רוחניים
הוא מתחיל להשתחרר.
הוא הבין שהאושר נמצא מעבר.
שהאמת נמצאת במרחב אחר שהוא מעבר למנגנון שפיתח.
אז נמצא גם שקט וקרבה.